דדה קורקוט | אפוס טורקי

דֶדֵה קוֹרְקוּט הוא האפוס החשוב ביותר של התרבות האוֹאזִית (הטורקמנית). מקורם של השבטים האוֹאזִים, הוא רכס ההרים טְיֵן שָׁאן במרכז אסיה. במאה התשיעית הם נעים מערבה ומתיישבים לאורך גדותיו של הנהר סִיר-דָרְיָה והאפוס משקף את אורחות חייהם באותה תקופה, בטרם פלשו אותם שבטים לטורקיה והשתלטו עליה. סיפורי האפוס שנוצרו במאה האחת עשרה, עברו מדור לדור במסורת שבעל פה והועלו לראשונה על הכתב במאה השלוש עשרה.
דֶדֵה קוֹרְקוּט (סבא קוֹרְקוּט), שעל שמו קרוי האפוס, הוא מגיד העתידות, המשורר ומנהיג הדת של האוֹאזִים. אליו פנו אנשי השבט כשהיו זקוקים לעצה והדרכה. הרבה מהמאפיינים שלו רומזים על כך שמדובר בדמות שמאנית בעלת יכולת נבואית וקשר ל'עולם שמעבר'. 
האפוס כולל שתים עשרה אגדות שמשובצים בהן קטעי שירה. אחד הסיפורים המרגשים ביותר באפוס הוא סיפור אהבתם של בָּמְסִי בֶּיְרֵק ובַּנוּ צִ'יצֵ'ק. סיפורם מזכיר במידה רבה את סיפורו של אודיסאוס השב לאהובתו פּנלופּה לאחר עשרים שנות גלות. סיפור נוסף הוא סיפורו של דֶלוּ דוּמְרוּל שרעייתו מצילה אותו מידי מלאך המוות כשם שאַלְקֵסְטִיס מצילה את בעלה אַדְמֶטוּס במיתולוגיה היוונית וסָוִיטְרִי עושה זאת במיתולוגיה ההודית. סיפורים דומים מופיעים גם בסיפורי עם יהודיים.