ננופאטיקה 43: התנ"ך, הפרק ה־930

התנ"ך הוא אבן השתייה של התרבות כפי שאנחנו מכירים אותה. לא בכדי במסה המופתית שלו על התפתחות הדפוס במרכז הגיבן מנוטרדאם מבדיל ויקטור הוגו בין "תנ"ך של אבן ותנך של נייר" כשהוא מצביע על המעבר מיצירה אדריכלית ליצירה כתובה, ומראה כיצד האבן מקובעת, כבדה ואיטית, משמרת רעיונות גדולים בקבעון של נצח, ואילו הדפוס מתחלף, מהיר ונפוץ לכל עבר, חופשי וחי. בננופואטיקה 43 אנחנו מבקשים להוסיף נדבך נוסף בדמות תנ"ך של מספריים: ניסיון לגזור ולהדביק, לשחק וללוש את חומרי התנ"ך והשפה כמעשה שובב וחופשי של חירות, מעשה קורא תיגר ואוהב, מקניט ומעלה על נס.

ננופואטיקה 43, התנ"ך, הפרק ה־930 מוקדש לפרויקט הכתיבה הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. הוא כנראה נכתב לאורך כ־1,400 שנים וברציפות כ־700 שנים בירושלים עד לחתימתו במאה השניה לספירה. אומנם, התנ"ך נחתם רשמית, אולם הוא נקרא בעיניים אקטואליות מדי יום ביומו ומכאן ממשיך להיכתב על ידי קוראיו ופרשניו. לכן רק כלפי חוץ הוא סטטי, חתום וגמור אלא שבפנים, בתוכנו, הוא דינמי, פתוח וחי .

תודה למיזם 929 על שותפות דרך במשחק האבן, נייר ומספריים של הקריאה בתנ"ך, ועל שיתוף פעולה יצירתי לרגל חגיגת סיום הסבב השלישי ופתיחת הסיבוב הרביעי של קריאת 929 פרקי התנ"ך.

*

לו משה | עמוס שולצמן

לוּ משֶׁה מָצָא פִּרְצָה

לוּ משֶׁה שָׂחָה אֶת כָּל הַיָּם

לוּ משֶׁה נֶחְבָּא בְּבֵית קַשׁ

לוּ משֶׁה לִקֵּט מִצִּמְחֵי גִּנָּתוֹ

לוּ משֶׁה נִכְנַס אֶל אַרְצוֹ

בְּאֵין יוֹדְעִין.