כאן כדי להשאר: ילדים כותבים יומן ב-2025

בימים שבהם ילדים יודעים להחליק מסך לפני שהם יודעים להחזיק עיפרון, זה כמעט פלא שמחברת פשוטה עדיין מצליחה לעורר התרגשות. ובכל זאת, העולם מוכיח שוב ושוב שהיומן הפיזי כאן כדי להישאר. לכאורה, הכל עובר לדיגיטל: לוחות שנה, משימות, שיחות, הודעות קוליות, תמונות וסרטונים - למעשה, כל התקשורת שלנו עם עצמנו ועם הסביבה. אבל בתוך כל השאון הזה, הדף הדומם נותר מקום שבו המחשבות יכולות לנשום. כתיבה ביד אינה רק פעולה טכנית, היא טקס קטן של חזרה לעצמי. כשהכל דיגיטלי, חפץ מוחשי יכול לקרקע ולהחזיר לילד תחושת בעלות, פרטיות ושליטה בעולמו הפנימי.

היומן הוא לא רק כלי תיעוד. הוא דרך לארגן את המחשבות, להבין רגשות, להפוך את החוויה היומיומית לנרטיב שאפשר לאחוז בו. בעידן שבו הכול קורה מהר מדי, כתיבה ביד מאלצת אותנו להאט. ילד שכותב, גם אם רק כמה שורות, בעצם מתרגל חשיבה ליניארית, רפלקציה, ויכולת להתבונן במה שקרה לו, מבלי שהכול יחלוף בזרם האינסופי של ההתראות. הדפים הופכים למפה של תודעה. תהליך כזה לא רק מרגיע אלא גם מפתח יכולות קוגניטיביות ורגשיות״ סדר, שפה, ויכולת ניסוח. היומן אינו רק אובייקט, אלא כלי לפיתוח מיומנויות חיים.

איך יומנים נראים היום? 

בעוד שבעבר יומן נתפס כחפץ סודי, עם מנעול קטן ועט ורוד, היומן של 2025 נראה אחרת לגמרי. הוא צבעוני, פתוח, מלא מדבקות, קולאז'ים ושרטוטים. הוא מזמין את הילדים להדביק, לצייר, לכתוב שירים או רשימות וכל דבר אחר שעולה בדעתם. הכתיבה משמשת כיום כלי טיפולי מוכר ויעיל, בהיותה משמשת כלי ויסות רגשי יעיל. מחקרים פסיכולוגיים מראים שכתיבה יומיומית, אפילו קצרה, מפחיתה מתח ומשפרת שינה. כשילד כותב על יום קשה, הוא מפריד בין האירוע לבין עצמו. הוא מאפשר לתעד רגעים של מבוכה, אהבה, חלום, וגם שגרה. 

ההמלצות שלנו ליומנאים ויומנאיות בהווה או בפוטנציאל

כתיבת יומן מלווה דורות של ילדים. ביטויים לכך אפשר לראות החל ביצירות היסטוריות חשובות כמו ״יומנה של אנה פראנק״, יצירות מופת כמו ״נשים קטנות״ שסובבות סביב חווית ההתבגרות וחלומות על חיי כתיבה, ועד יומנים מקומיים שמתארים את חויית ההתבגרות בישראל של ימינו. הנה כמה המלצות לפריטים שיעשירו את עולמם הרוחני של הילד או הילדה שזרקו רמזים על רצון לכתוב, לתעד או פשוט להחזיק בזכרון בצורה מוחשית יותר: 

יומן הבלאגן של סלון מזל - ההוכחה שיומן הוא אף פעם לא רק יומן, אלא יצירה חיה הנושאת בתוכה זיכרון, היסטוריה והומור. היומן נולד מתוך רוח אקטיביסטית של “סלון מזל” בתל אביב, מקום שבו כתיבה, אמנות ומחאה התקיימו זה לצד זה. כל עמוד בו משובץ אנקדוטות היסטוריות, ימי מחאה, מועדים נשכחים וחגים ממקומות שונים בעולם. כל כריכה עשויה ניירות ממוחזרים מתוך מספרי ילדים, מפות או מחברות תווים, שהופכים כל יומן מלאכת יד אמיתית. אין יותר מרגש מלבחור פריט יחיד במינו למסע הכתיבה האישי. 

אטלס ישראל: מיפוי סוביקטיבי - רוני לוית - דרך מפות מצוירות וגרפים אישיים, האטלס המקומי ממפה לא רק גבולות גיאוגרפיים אלא גם גבולות של זהות, שפה, פחד והומור. לוית הופכת את הפעולה המדויקת של מיפוי למעשה של כתיבה. באמצעות קווים, צבעים וסימנים, היא מציעה צורה אחרת של כתיבה: כזה שמתעד את המציאות הסובייקטיבית, את האופן שבו אנחנו תופסים את המרחב ואת עצמנו בתוכו. 

גלויות לב: רומן מכתבים גרפי - אילנה זפרן - יומן התכתבות מצויר, בו נפרש מסע רגשי מיוחד בין אוסטין לתל אביב. דרך גלויות מאויירות שכותבת ארמדילה לחברתה מרמיטה, נוצר יומן של געגוע. כמו ביומן אישי, גם כאן המילים נכתבות אל הזולת, אך תמיד נועדו גם לגלות משהו חדש על הכותב.

דרישת שלום - דליה רביקוביץ’, יצחק רבין, אנואר סאדאת, דויד גרוסמן, מנחם בגין, אנה פרנק - שישה קולות שונים, משירה ועד יומנים, שמצטרפים לכדי יומן קולקטיבי של תקווה אנושית. דרך כתיבה, לעיתים מתוך זמנים של אסון או מלחמה, מתגלה כוחם של מילים לשנות תודעה ולרפא לבבות. היומן, כמו המכתב או השיר, הוא תמיד מעשה של אמונה: אמונה שיש מי שיקרא, שיבין, שימשיך את הדרך. 

השמיים שבתוכי - אתי הילסום וקלפי אתי הילסום - ״השמיים שבתוכי" הוא אחד היומנים האינטימיים והמרגשים שנכתבו במאה העשרים. אתי הילסום, צעירה הולנדית שחיה בזמן מלחמת העולם השניה, מתעדת את התעוררותה הרוחנית והרגשית לנוכח האימה שסביבה. בעקבותיה, המונים ברחבי העולם נחשפו לכתיבה יומנית ככלי של חירות פנימית ואהבה אנושית גם במצבים הקשים ביותר. קלפי אתי הילסום ממשיכים את הרוח הזו, ומכילים אוסף ציטוטים מיומניה שהפכו לכלי של התבוננות, פיוס ותקווה ברחבי העולם. 

אנה פרנק: היומן גרפי -  ארי פולמן ודוד פולונסקי - עיבוד חזותי וחדשני ליומנה של אנה פרנק, ההופך את עדותה האישית ליצירה עשירה בצבע ודמיון. דרך איור וטקסט, נוצר מרחב שבו הכתיבה של אנה מתעוררת לחיים מחדש. הוא מדגיש את יופייה של כתיבה יומנית כמעשה התנגדות רך, ואת האופן שבו תיעוד אישי יכול להפוך למסמך זיכרון היסטורי וקולקטיבי.

נשים קטנות - לואיזה מיי אלקוט - אחת מיצירות המופת של המערב. דרך דמותה של ג'ו, הכותבת הצעירה, נחשפת הכתיבה ככלי לעיצוב זהות, לביטוי עצמי ולחיפוש אחר חופש בעולם מגביל. לצד התפירה, הנגינה והציור, היומן הופך אצל האחיות מארץ’ למרחב יצירה נשי שמחבר בין תשוקה לבין מציאת הדרך בעולם. 

מג, ג'ו, בת' ואיימי - ריי טרסיירו, ברה אינדיגו - עיבוד עכשווי וכיפי לנשים קטנות. זהו רומן גרפי שמחיה את אותה הרוח של האחיות, בגרסה נגישה לילדים וילדות. ממולץ כבונוס למי שכבר קראו את הקלאסיקה או כקריאה שתפתח את התיאבון ליצירה הקלאסית. 

יומני י"ב - איה טלשיר - רומן גרפי בועט על התבגרות ישראלית, שנע כמובן בין אהבות ראשונות, לחץ חברתי וחיפוש זהות. גאיה, גיבורת הספר, כותבת את עצמה מתוך הבלגן של גיל 18. כמו כל יומן טוב, גם היומן הזה מאפשר לה להבין מי היא באמת. 

מחברת מה נשמע? - מיטל שפירו - מחברת שהיא הזמנה לטקס כתיבה יומי. דרך שאלות מודרכות ותרגילי כתיבה, היא מאפשרת להקשיב לקולות פנימיים הנאבקים להשמע. זו דרך מצויינת וקלילה להכנס לשגרה של כתיבה יומית, בלי המבוכה או הלחץ של לשבת לבד מול דף חלק. 

The Kids' Book of Sticker Love: Paper Projects to Make & Decorate - Irene Smit, Astrid van der Hulst  - חגיגה צבעונית של יצירה, דמיון וקסם נייר. בין יותר מאלף מדבקות, כרטיסים וניירות מכתבים, הילדים לומדים לבטא את עצמם דרך צורה, צבע ותנועה. כמו יומן מצויר, הספר מזמין התבוננות, סבלנות ויצירה אישית, הרחק מהמסכים. כך מתהווה יומן ויזואלי קטן, שבו הילד משרטט את עולמו הפנימי ומעניק לו מקום מוחשי על הדף. 

אוצר מילים - שירי לב ארי - יומן ספרותי של שיחות עם סופרים. הוא מספק לקוראים פתח להבין את האופן שבו מחשבות, ספקות והשראות, נטמעות בתוך יצירות תרבותיות גדולות. מומלץ לחובבי כתיבה וסופרים צעירים באשר הם. 

מכתבים אל סופר צעיר - קולום מק'קאן - מדריך פיוטי ללב הכתיבה, שבוחן לא את השאלה ״איך לכתוב״, אלא ״למה לכתוב״. בהשראת רילקה, מק'קאן פונה אל הכותב הצעיר כמו אל בן שיח ביומן אינטימי, ומדבר על ספקות, דחיות, השראה ויופי. כל פרק הוא מכתב קטן. זהו ספר שמזכיר שהיומן הוא המקום שבו ניצתת אש הכתיבה, והקריאה בו מרגישה כמו דיאלוג עם מורה קרוב. 

לסיכום

המעבר לעולם הדיגיטלי מוחק בהדרגה מיומנויות בסיסיות של ניסוח, של שפה, של רגש כתוב. ילדים כותבים פחות, מדברים פחות בכתב, וחושבים מהר מדי. כתיבה ביד, לעומת זאת, מלמדת להקשיב למחשבה. העט אינו מתקן טעויות אוטומטית; צריך לבחור מילה, להחליט ניסוח, ולראות את המשפט נולד. במובן הזה, כל מחברת היא שיעור בכתיבה ובקשב.

באתר שלנו אפשר למצוא עולם שלם של יומנים ומחברות: מחוברות יומניות ביוגרפיות ועד מחברות אינטואיטיביות, ספרי מדבקות וערכות יצירה, ועד ליומנים שהפכו לספרים בעלי ערך ומשמעת בתרבות ובהיסטוריה העולמית. היומן יכול להפוך לטקס יומי אישי: מחברת לכתיבה חופשית, יומן מיפוי עצמי, או מקום פשוט לצייר ולפרוק מחשבות. כשילד בוחר מחברת מעוצבת בעצמו, הוא לא רק מקבל חפץ, הוא מקבל רשות לכתוב את הסיפור שלו.