קוראים וקוראות יקרים ויקרות,
השבוע הלכה לעולמה המשוררת והציירת חדוה הרכבי, זוכת פרסי שירה רבים בהם, פרס יהודה עמיחי (2010); פרס ביאליק (2014); פרס לאה גולדברג (2020); פרס זלדה (2022) ועוד. היא נולדה וגדלה בקיבוץ דגניה ב' והתגוררה עד יום מותה בירושלים.
מקום לשירה - הסניף הירושלמי, הזמין את הקהל הרחב לקרוא בשיריה ולהתכנס לכבודה ב'שבעה ספרותית: הַחַיִּים הַבָּאִים'.
בהספדים שנכתבו לזכרה ופורסמו בעיתון "הארץ" השבוע, כתב המסאי וחוקר הספרות העברית אריאל הירשפלד: "הרכבי כינתה את הכתיבה בשם "עבודה". גם כששאלה "אתה עובד?" היא התכוונה לכתיבה בלבד. היא העבירה בכך את עולם העבודה של דגניה ב', ובעיקר את השגב הכרוך בה במשנתו של א"ד גורדון (שהיה בסוף ימיו בדגניה א'), למעשה הכתיבה. ובאמת, כתיבתה היתה בחייה עבודה שהיא עסקה בה בביטחון של רב־אמן [...] היא קראה בקול את השורות ושקלה את ערכן במאזניים עדינים החבויים בעמקי האוזניים. אבל "המקום הפואטי" שלה, המקום שמתוכו דיברה את השירים, הוא אחר, הוא שרוי בפאתי העולם האנושי."
עודד כרמלי, משורר, סופר ועורך, ספד לה: "מבחינה דורית הרכבי נמנית עם משוררי שנות ה–60 כמאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ ויונה וולך [...] ואולם בדומה לאבות ישורון, שהעריצה, זקנתה מפארת את נעוריה: כשצעירים ממלמלים היום בעיניים נוצצות "חדוה" הם מתכוונים לספריה האחרונים, ובעיקר לטרילוגיה רָאנָא (2014), מִיגוֹ (2017) והֵלִית הֵלִית, שראה אור השנה. אלה מיטב שיריה, והם שהפכו אותה למשוררת החשובה והאהובה לא בדורה — אלא בדורנו [...] תמיד התייצבה לערבי שירה, תמיד סירבה לדבר. רק לקרוא רצתה. היא היתה נוסעת מירושלים כדי לקרוא שיר אחד של אבות ישורון. שיר אחד של יונה וולך. שיר אחד של עומר ולדמן. אומרת "ערב טוב", קוראת את השיר (בדממת מוות, תמיד מישהו זינק לקרֵב את המיקרופון), אומרת "תודה" ויורדת."
גם אנחנו נותרנו עם זיכרון קולה קוראת שירים בערבי שירה בחנות. רשימת הספרים השבועית שלנו מוקדשת לספרים הכתובים כפנייה לנמענ/ת או בגוף שני, בהשראת הפואטיקה של חדוה הרכבי, ולזכרה.
נמשיך ונייחל לחירות ושיוויון לכולם ולכולן.
צוות סיפור פשוט
|
