נטלי סארוט (1999-1902) היא מחלוצות "הרומן החדש" הצרפתי ואחת מן הסופרות המייצגות של המאה ה-20. אופן כתיבתה של סארוט פורץ ומגדיר בה-בעת את השבר התודעתי-מחשבתי שחל באמצע המאה – תקופה בה החלה לפרסם את יצירותיה בפרוזה ולנסח במסותיה את טיבה של תפישת כתיבתה המערערת על דרכי הסיפר והעלילה המקובלים.
השימוש במילים (1980) הנו קובץ סיפורים-מחשבות על מילים, תפקודן בשיחות בין אנשים, הדברים שהן חושפות ובייחוד אלה שהן מחביאות. סארוט מביטה כמבעד לזכוכית מגדלת במילים הפשוטות ביותר, בסיטואציות הרגילות ביותר, ומבליטה את העוצמות המסתתרות בהן, את הנפתלות שבקשרים חברתיים ומשפחתיים, כמו גם את משחקי הכוח המוּסווים בתוך מה שאנו מכנים "תרבות","מפגש בין ידידים" או "שפה"; אותם דברים שאינם נאמרים, אותן תנועות החוצות במהירות את תודעתנו, המצויות כבסיס לחיי היומיום וכתשתית ליחסינו עם האחר – כל דבר המתרחש בתוכנו ואשר אינו נמסר באמצעות המונולוג הפנימי אלא בתחושות, במחוות קטנות, במצמוץ העיניים.
הסיטואציות המתוארות בעשרת הסיפורים שבקובץ זה – מפגשים בין אנשים נטולי שמות, מקרי-מבחן, בני משפחה שהנם למעשה כל-אחד, כולנו – צריכות היו להיות מוכרות לנו ביותר, אלא שכפי שכותבת סארוט: "אין טעם לחפש, זה אינו מופיע בשום רשימה, אינו מוזכר באף אחת מרשימות המונחים של חוויותינו, בשום מקום לא נמצא תיאור של זה, איש מעולם לא הזכירו ולו ברמז… ולמרות זאת זה היה צריך להיות מוכר מאוד – אף ראוי היה להושיבו במקום של כבוד – בשל אלימותו, בשל תוצאותיו החמורות ומרחיקות הלכת".
בין ספריה של נטלי סארוט שתורגמו עד כה לעברית: "הפלנטריום" (1971), "עידן החשד" (1972), "טרופיזמים" (1983), "ילדות" (1989), "פירות הזהב" (1991).
