הנמנמן הקטן שלא רצה לותר על שמיכי שלו

נַּמְנְמָן הַקָּטָן אוֹהֵב כָּל כָּךְ אֶת שְׂמִיכִי, הַשְּׂמִיכָה שֶׁלּוֹ! הִיא הָיְתָה רַכָּה וּנְעִימָה וְרֵיחָנִית וְכִרְבּוּלִית.

הוּא מַשְׁאִיל אוֹתָהּ רַק לְרֶגַע וְרַק הַפַּעַם לַסְּנָאִי, שֶׁזָּקוּק לָהּ כְּדֵי לָשֵׂאת בְּתוֹכָהּ אֶת הָאֱגוֹזִים שֶׁלּוֹ. אֲבָל אָז זְקוּקִים לָהּ גַּם הַנַּמְנְמָנִית הַזַּעֲרוּרִית, הַחֲפַרְפַּר, הַחֶלְזוֹנִית וְהָעֲטַלֵּף.

הַאִם הַנַּמְנְמָן הַקָּטָן יַסְכִּים לַחְלוֹק אֶת שְׂמִיכִי הָאֲהוּבָה שֶׁלּוֹ עִם חֲבֵרָיו?

כַּמָּה שִׁמּוּשִׁים אֶפְשָׁר לִמְצוֹא לִשְׂמִיכִי אַחַת קְטַנָּה?

סֵפֶר נוֹסָף בְּסִדְרַת ”הַנַּמְנְמָן הַקָּטָן”, שֶׁמּוֹכִיחַ שֶׁעִם קְצָת דִּמְיוֹן וִיצִירָתִיּוּת אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל מִכְשׁוֹל, וְשֶׁחָבֵר אֲמִתִּי יוֹדֵעַ לֹא רַק לְקַבֵּל, אֶלָּא גַּם לָתֵת וְלַעֲזוֹר בִּשְׁעַת הַצּוֹרֶךְ.