שיח לוחמים: פרקי הקשבה והתבוננות

69.00 ₪
הוצאת ספרים: כרמל
יריב בן-אהרן, רישום עיקרי דברים לקראת תכנית טלביזיה “מוסף המוספים” לערב ראש השנה תשנ”ד על “שיח לוחמים” 1993-1967 (בעקבות הסכם ישראל-אש”ף – הסכם אוסלו). – הקובץ ביטוי של ספרות מחאה. כנגד “אלבומי הנצחון”. כנגד שיכרון הגבהים שאחרי המלחמה. – העטיפה כמלבוש שקים. שילוב של שק יוטה שבו ארזו פעם חיטה ותפוחי-אדמה עם שק של תענית, בצבעי אדמה ואפר. – הספר הִנו כמין טקס. תהליך היטהרות שלא היה שונה במהותו ממסדר שערכתי בפלוגתי (בגולן – בתום הקרבות), שבו עָרַמנו ושרפנו את השלל שאנשים לקחו. – לא רק היטהרות נפשית. הדם השפוך מטמא את הארץ. בטקס הזה ביקשנו לטהר את הארץ, את האדמה ולהפכה למחוז תקוה. – “יורים ובוכים” אמרו על המשתתפים ובני דורם. אבל כל מי שירה בהם וירו הם בו, שראה צלם אדם שפוך, מרוסק, שרוף – מבין חבריו ומבין אויביו – חש גם בדמעה המתאדה בתוך עשן המערכה. אשרי היורים שלא יבשה דמעתם. – מי יודע דרך הרוח, מי יודע דרך ההיסטוריה. ייחודו של הקובץ “פרקי הקשבה והתבוננות” שתבע התבוננות פנימית בתבוסה האנושית הכרוכה בכל מלחמה. גם בזו הצודקת. – תחושת הצדק במלחמת הישרדות מצטרפת לחוסר השחר שבשליטה בעם אחר, מה שהיה אינטואיציה עמוקה כבר הכיל בתוכו את הנוסחה המדינית אליה הגיעו דור שלם יותר מאוחר, ובאיזה מחיר אנושי, ובאיזה ביזבוז והתשה של משאבים נפשיים ופיזיים. – זרם תת-קרקעי בלתי מנוצח מפי, מלב, הגרעין של הפיקוד, ביחידות הלוחמות, יחידות השדה. – בטרם יבש הדם הוטבעו אותיות בדפוס: “שיח לוחמים” ונתערבו הדיו והדם והדמעה, כמו שדבק הניב החסידי של “בסוד שיח” עם עגת הדיבור הצה”לית.   מקורות עתיקים משלנו: -“‘ה’ אלהי בך חסיתי, הושיעני מכל רודפי והצילני’. מהו ‘הושיעני’ ו’הצילני’ – אלא אמר דוד: הושיעני שלא אפול בידו והצילני שלא יפול בידי”. ( מדרש תהילים מזמור ז, יח). [“מכל רודפי” – שני רודפים פה. האויב החיצוני והאויב הפנימי.] – “וירא יעקב ויצר לו”… “‘וירא’ – שלא יהרג, ‘ויצר לו’ – שלא יהרוג”. (בראשית רבה עו, ב).