צייתנית

אישה צעירה נמצאה מתה בביתה לפני שעות אחדות בלבד. גופתה עדיין מונחת על השולחן בחדר, ובמשך לילה אחד, בעלה משחזר את סיפור נישואיהם.

כך מתחילה צייתנית, נובלה נועזת של פיודור דוסטויבסקי, גדול גאוני הספרות הרוסית וספרות המאה ה־19 בכלל. במונולוג לופת, רצוף גילויי אמת בלתי רצוניים, נחשפת דינמיקה זוגית הרסנית: מאבק כוחות שקט ומניפולטיבי – המוכר היטב גם לקורא המודרני – שבו אהבה, שליטה והשפלה שזורים ללא הפרד. המספר משוכנע שהוא מחפש הסבר, שזהו וידוי, אולי התנצלות. אך ככל שהוא חושף יותר, כך מבין הקורא כי הוא המכריע במשפט המתרחש בנבכי נפש האדם. דוסטויבסקי מפרק בווירטואוזיות פנומנלית את המקומות הרגישים ביותר בין בעל לאישה, ובין אדם לעצמו. בתרגומה הקולח של פולינה ברוקמן, היצירה מתגלה לא רק כביקורת חריפה על יחסי גברים־נשים ברוסיה של המאה ה־19, אלא ככתב אזהרה על־זמני מפני המחיר הטרגי של דיכוי חירותו של האחר.

לצד הנובלה של דוסטויבסקי - הסיפור אהבה, תרגום ראשון לעברית של הסופרת וההומוריסטנית הרוסית טפי, שהייתה אהובה גם על הצאר ניקולאי וגם על ולדימיר לנין.