עם פקיחת עיניים

שולחן הכתיבה של סבא הוא נקודת המוצא של ממואר-מסה זה; שולחן שהוא מרחב חומרי-נפשי לנוד בו בין זיכרונות ילדות, הרהורים תיאורטיים, ומחשבות קשות ונוקבות על המצב הנוכחי. בקווים דקים משרטטת אהרוני דורות משפחתיים רבים – סבתא רבתא-רבתא שבארץ אוב; סבא וסבתא שנשארו מאחור; המיטה של סבתא; אימא ואבא, והתינוקת שלה עצמה שילדה תינוקת בימי מלחמה. 

בתנועה רחבה של מוקדם ומאוחר; פסיכואנליזה וספרות; ציטוט, תרגום, אסוציאציה ותיאור נע הספר עם פקיחת עיניים מזיכרון אל גיאוגרפיה של שיבוש, מותח גבולות ומפגיש טקסטים של סבתא-אם-בת; מזמין לפקיחת עיניים ותובע במפגיע להכיר בזוועה שבמות ילדים. 

חגית אהרוני היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית-מנחה ב'חברה הפסיכואנליטית בישראל'; מלמדת ומדריכה במכון הפסיכואנליטי, ב'מרכז ויניקוט' ובמסגרות נוספות; שותפה בתרגום ועריכה של ספרים פסיכואנליטיים לעברית. היא עוסקת בעיקר בממשק שבין ספרות לפסיכואנליזה; פרסמה מאמרים, סקירות ופרקים בכתבי עת וספרים ומאמרי דעה בעיתונות.