סיד וזפת | White Wash and Tar

איה מירון:

תערוכה רטרוספקטיבית זו פורשׂת יותר מארבעים שנות יצירה של אפרת נתן, מחלוצות האמנות המושגית ואמנות הגוף בישראל. נתן נולדה ב־ 1947 בקיבוץ כפר־רופין שבעמק בית שאן, ובו חיה עד ראשית שנות ה־ 70 , עת החלה את פעילותה האמנותית. מוטיבים מהמרחב שהקיף אותה בסביבת ילדותה משמשים נקודת מוצא לרבות מעבודותיה: ארבע רוחות השמים; הארץ ושמי הלילה זרועי הכוכבים; נוף בקעת בית שאן וערוץ הירדן; בתי הקיבוץ הצנועים והמיטה בתוכם. מוטיבים אלה הופנמו בתודעת הגוף שלה ודרכה התגלגלו אל האמנות.

עבודותיה של נתן מתאפיינות ב”הסתפקות במועט”, צורותיהן פשוטות והן עשויות מחומרי יומיום, לרוב בטווח שבין השחור ללבן. החומרים והחפצים המשמשים אותה נושאים מטען מלא תוכן. הגופיות למשל, שאותן היא קושרת, מותחת, קורעת או מפוררת, צוברות בכל הופעה שלהן עוד משמעות: כפריט־לבוש בסיסי של הפועל החלוץ, כדימוי של הגוף הפרטי ואף כגרמי שמים ועננים, הנשקפים בחלון גדול ומציעים שלל אפשרויות למבטו של הדמיון. כמו הגופיות כך גם חומרים כמו חלב ובצק, רשת־חלונות, כילה ותקליטים: מקורם בסביבת ילדותה בשנות ה־ 50 , ובמרוצת השנים הם צברו משמעויות ביחס לאירועי השעה בארץ, להוויה המקומית ולתולדות האמנות לתקופותיה.

התערוכה מתייחסת לארבע רוחות השמים ובה שני מבנים: האחד, בצורת t, מייצג את בית הילדים בקיבוץ, והשני מזכיר את חדר ההורים  הקטן. הצופים מוזמנים לפסוע במרחב שבין המבנים ובתוכם ולהגיע אל העבודות, שחלקן קטנות ואינטימיות וחלקן מושכות את המבט החוצה, אל מעֵבר לקירות.