נחיה ונראה

ספרה של ענת זכריה, נִחְיֶה וְנִרְאֶה, הוא ניסוי בגוף שלישי, ולכן כל השירים הנכללים בו כתובים בגוף שלישי נקבה (היא). אמנם, ניסויים כללו כבר נערכו בשירה העכשווית (אורי ברנשטיין למשל, עשה דבר דומה בספר "מישהו"), אלא שזכריה עושה זאת אחרת. היא משתמשת בגוף השלישי השמור על פי רוב לפרוזה באופן מלא ומייבאת אותו אל השירה יחד עם השורות הארוכות המיוצגות בצורת הפרגמנט שבשירי הספר. הגוף השלישי משרת היטב את הנימה המוכרת של זכריה, זו העוקדת יחד את הניגוד שבין ההבחנה האירונית החדה של הדוברת לבין התום והאמון האצורים בה. מבחינה נושאית נִחְיֶה וְנִרְאֶה ממשיך את חתירת האבל, וההתמודדות עם האבל ומעבירה אותם מתחום השתיקה, האין-מילים והנהי אל המתמשך, השגרתי ולעיתים גם ההומוריסטי. לכן ולרוע המזל, זהו ספר שהוצאתו כעת – כשהאבל הפך להיות כה מצוי ושגרתי, חשובה פי כמה.