מה קורה לו לאדם שמולדתו נעלמת, פשוט נמחית מעל פני האדמה? חייו אמנם נשברים, אך הוא ממשיך להתקיים, ואפילו להיות הוא עצמו, או כך נדמה לו. אבל עם הזמן מתברר שהוא זקוק לעזרה, ובלית בררה הוא מזמן אליו מלאך.

בברלין שאחרי נפילת החומה, מבין קטעי מחשבות ורסיסי התבוננות, מופיעים בחייה של המחברת מלאכים – פתאום, עם או בלי כנפיים, חסרי נוצות וטבור, כמו צעצוע מתוך ביצת הפתעה ש"עושה את החיים נסבלים".

דוברבקה אוגרשיץ', סופרת ילידת יוגוסלביה, מיישירה מבט עז אל חייה, ועל כתפיה משימה גדולה: לתאר את הגלות שלא מנקודת מבטם הנוסטלגית של מי שכבר מצאו להם בית חדש. סיפורם של הגולים הוא מאופק, מופשט ומקוטע בתחילה, אך הוא הולך ומתעצם עד לסופו המעתיק נשימה, ובמהלכו נבחנת גם המחברת עצמה – כאמנית, כבת להוריה ולמולדת הקומוניסטית, כאישה בעולם מתפורר ואלים. כליה הם מורכבות המחשבה ופשטות הביטוי, מתוך תקווה תמימה שהמחשבות הן שעושות את האדם.