ספר קטן זה, תוספות הוא למשנתו החינוכית של יאנוש קורצ'ק. זהו חיבור מקורי, שיאנוש קורצ'ק כתבו בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה, כששימש קצין רפואי ביחידה קרבית. בחיבור זה מקופלים עיקרי הגותו, חזונו ונסיונו של המחנך והסופר הדגול שפיתחם אחר כך בשאר כתביו וביקש להגשימם, הלכה ולמעשה, בבתי הילדים שייסד ועמד בראשם בפולין. 

 

בספרו כיצד לאהוב ילדים מזהיר קורצ'אק את המחנכים: "נתפסים אנו לאשליה, כי ימים רבים יוכל הילד להסתפק בהשקפת העולם של המלאך, שלפיה הכל פשוט ונבון בטיבו, כי יעלה בידינו להעלים ממנו את חוסר הידיעה, החולשה, הסתירות, את תבוסותינו ונפילותינו ואת העדר נוסחת האושר... וכי רצונך שההתפתחות תבוא לפתע?... וכי בהבחינו בשקר הראשון שלך לא יפסיק בבת אחת להאמין בכל אמיתותיך?... אין בחינוך דבר טוב יותר, מכנותו הגמורה של המחנך עצמו... אפילו האהבה - אסור לה לקלקל את האמת, כי האמון חשוב מן האהבה." 

 

בספר זה מדגיש קורצ'אק את היכולת להעריך נכונה את מגבלות היחיד ואת מגבלות המציאות. לדעתו זהו הבסיס לחינוך. וכך הוא כותב: "בן הכפר יודע את תחום שלטונו של האדם. לרוב יש משהו שאפשר לשנותו מעט או לתקנו הרבה על-ידי השגחה ועמל... ולפעמים אין בכוחו של האיכר להועיל מאומה. לעירוני יש מושג נרחב מדי על עצמת האדם... הכל אפשר לקנות וכל קלקול - לתקן... הספרים אומרים מה לעשות, ויוצרים אשליה כי כל דבר אפשר להשיג."