כה אמר זרתוסטרה

הספר "כה אמר זרתוסטרה" מחזיק, לדברי ניטשה עצמו, את "כל הפילוסופיה" שלו. ואולם סגולותיה העיקריות של היצירה המפורסמת הזאת (ויש מי שיאמרו – חולשותיה) מככבות על בימת הסגנון: "כה אמר זרתוסטרה" הוא מזיגה פרועה של סיפורת, פיוט ופאתוס, מליצות ומהתלות, דימויים וסמלים, צלילים וקצבים ושלל תבניות רטוריות, ששום ניתוח מושגי-תבוני לא יכול למצותם.

בסופו של תהליך ארוך שעברתי, כשניגשתי לקרוא ולתרגם מחדש את הספר, החלטתי שלא להציע לקוראים לעשות את מה שנבצר ממני. אינני אומרת להם: לפניכם ציון-דרך בתולדות ההגות והתרבות ואולי גם בתולדות הברבריות המערבית המודרנית; לכן, אם תבינו ואם לאו, קראו עד תום והשכילו, ולא ייפקד מקומכם בין מיליוני קוראיו של ספר-הפולחן הזה. כי אני עצמי, שכמו קוראים רבים נשביתי בצעירותי בקסמיו בלי לדעת בעצם למה, נאלצתי בבגרותי להודות ביני לביני שאיני נשבית בהם עוד. אדרבה, עד כדי כך אינני מבינה את כוונותיו ואת פשר ההשפעה העצומה שהיתה לו על הוגים ועל אמנים, על יחידים ועל המונים, שאני אף מתקשה להמשיך בקריאה.

והנה עכשיו, ככל שהוספתי ידע והבנה באמצעות התוודעות אל ההקשרים השונים של היצירה – החל בהקשרים הפילוסופיים ובמקורות הרבים מספור המצוטטים בה במישרין ובעקיפין, וכלה בפרטים מחייו האישיים של המחבר, שהתגנבו אף הם לתוך הספר – ככל שהתפענחו לי ככה יותר דברים, כך רבתה הנאתי מהקריאה ומהתרגום וגברה סקרנותי להציץ עוד ועוד אל המעמקים ואף אל התהומות של ההרפתקה החווייתית והאינטלקטואלית הגדולה המזומנת בו לקוראיו. והתפלאתי לגלות עד כמה היא מעניינת, נועזת ומגרה גם היום, אף אם לא תמיד מובנת עד תום. (אילנה המרמן)