חרוזים אדומים

סַבְתָּא נָתְנָה לְשוּלַמִּית חֲרוּזִים אֲדֻמִּים וְחוּט לָבָן, וְאָמְרָה: "קְחִי, יַלְדָּתִי, הַשְחִילִי אֶת הַחֲרוּזִים עַל הַחוּט וְתִהְיֶה לָךְ מַחְרֹזֶת יָפָה." הִשְחִילָה שוּלַמִּית אֶת הַחֲרוּזִים וְהֵם הִתְגַּלְגְּלוּ מֵהַחוּט וְנֶעֶלְמוּ. יָשְבָה שוּלַמִּית וּבָכְתָה. אָמַר לָהּ הַחוּט הַלָּבָן: "אַל תִּבְכִּי, שוּלַמִּית, בּואִֹי נֵלֵךְ לְחַפֵּש אֶת הַחֲרוּזִים, אוּלַי נִמְצָא אוֹתָם."

פַנְיָה בֶּרְגְשְטֵיין, מהאהובות בסופרי הילדים העברים, חיברה בין השאר את הספרים המחורזים הידועים בּואֹ אֵלַי פַּרְפָּר נֶחְמָד ווַיְהִי עֶרֶב. פַניה כתבה לילדים גם סיפורים בפרוזה. אחד מהם, חֲרוּזִים אֲדֻמִּים, רואה עתה אור מחדש. הסיפור שראה אור לראשונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1956. וָלִי מִינְצִי, מאיירת ומעצבת. כלת פרס בן־יצחק לאיור מטעם מוזיאון ישראל. בין הספרים שאיירה: ״זרעים של מסטיק״, ״הלב של שירז״, ״האגדות שלנו״ ו״קטנטנה בגינה״.