חיי שניים

בגיל שבע עשרה באתי לאנגליה לגור עם דודתי ודודי, אחיה של סבתי.  הוא היה ממוצא הודי, היא גרמנייה.  שניהם היו בני שישים.  בקושי הכרתי אותם אז.
היה זה אוגוסט 1969 - עונת המונסונים בכלכותה.  כמה ימים לפני הנסיעה לקחה אותי אמי למקדש כדי שיברכוני, מעשה לגמרי לא אופייני לה.  היא ואבא ליוו אותי לנמל התעופה דוּמדוּם.  בצהריים נחת המטוס בהיתרו.  דודי ודודתי עדיין היו בחופשה השנתית שלהם בשוויץ, וככל הזכרו לי פגש אותי בנמל התעופה מישהו מהחברה שאבי עבד בה.  הדבר הראשון שהותיר בי רושם היה רוחבו של הכביש שהוביל ללונדון (תחת שמים אפורים).  שיכנו אותי ללילה במלון קודר אי-שם בקרבת גרין פארק.
באותו ערב חזרו דודי שאנטי ודודתי הֶני משווייץ, ולמחרת התייצבנו אני והמטען שלי לפני דלת ביתם.
התבוננתי בבית שבנים הקרובות עתיד להיות ביתי.  תיבת דואר אדומה ניצבה לא רחוק מהשער של קווינס רוד 18 שבהֶנדון; התיבה היתה עתידה להיות לי מגדלור בכל פעם שהתנהלתי בכבדות מתחנת הרכבת התחתית.  בקדמת הבית היה גן קטן, מוקף חומה נמוכה ומטופח להפליא, ובו כמה שיחי ורדים שעמדו במלוא פריחתם.  שביל הוביל אל דלת הכניסה.  מימין לו היתה קבועה לוחית פליז מבהיקה, נטויה, ועליה הכתובת:

ש"ב סֶת
מוסמך לכירורגיית פה ולסת, בוגר המכללה המלכותית למנתחים (אדינבורו),
בעל תואר בוגר במדעים
דוקטור לרפאות שיניים (ברלין)
רופא שיניים

הנחתי את המטען שלי על מדרגת הכניסה.  המחשבה שאני עומד לפגוש אנשים שלא ראיתי שנים ושלא ממש הכרתי, ושאני עומד לחלוק איתם את ביתם, עשתה אותי מתוח ועצבני.  כך או כך הייתי ביישן להחריד.  כעבור רגע צילצלתי בפעמון.

שאנטי בְּהארי סֶת נולד ב-1908 בהודו, ובשנות השלושים נשלח לברלין ללמוד רפואת שיניים.  שם הצטלבה דרכו בראשונה עם אשתו לעתיד, צעירה יהודייה הנאמנה למולדתה גרמניה.  החברות בין שאנטי השחור להֶני היֶקית פרחה, וכשהני נמלטה מגרמניה לאנגליה, חודש לפני פרוץ המלחמה, פגשה בתחנת ויקטוריה את האדם היחיד שהכירה שם: שאנטי.
ויקראם סת, שבגיל 17 נשלח לאנגליה לגור אצל דודו ודודתו חשוכי הילדים, טווה את סיפור חייהם המדהים.  התוצאה היא מארג מהפנט של הודו, הרייך השלישי והשואה, ישראל ופלשתינה, גרמניה שלאחר המלחמה ובריטניה של העת החדשה.

תרגמה מאנגלית: דינה מרקון