חבצלות צפות הלוך ושוב על מים מלוחים

המשוררת

כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים הָיִית יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו
כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים.
אֲבָל אַתְּ יוֹשֶׁבֶת
עוֹבֶרֶת מִן הַכֻּרְסָה לַכִּסֵּא
יוֹצֵאת אֶל הַגִּנָּה וְאָז חוֹזֶרֶת.
אֲנָשִׁים מֵתִים
בָּרְחוֹבוֹת
שׂוֹרְפִים בִּנְיָנִים
נָשִׁים הוֹלְכוֹת
מִבְּלִי לָדַעַת אֶת סוֹפָן.
וְאַתְּ יוֹשֶׁבֶת
מְחַכָּה שֶׁיֵּצֵא לָךְ סֵפֶר שִׁירָה.
מְקַלֶּפֶת אֶת הָעוֹר בַּצִּפָּרְנַיִם
מְטַפְטֶפֶת דָּם
עַל מַרְצְפוֹת הַבַּיִת
מְנַגֶּבֶת מִיָּד כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה.