הלשון הגדולה של אמא

הֵכַנְתִּי קְצִיצוֹת עוֹף וְזוּקִינִי בְּרֹטֶב עַגְבָנִיּוֹת.

בִּזְמַן הַהֲכָנָה נִתְגַּלְּתָה בְּפָנַי תְּמוּנָה כְּבִזְמַן סֵיאַנְס
שֶׁל הַלָּשׁוֹן הַגְּדוֹלָה שֶׁל אִמָּא -
הִיא מִתְבַּשֶּׁלֶת לְאִטָּהּ
(רַק רֶגַע. לֹא רוֹצָה פֹּה שׁוּם אִי הֲבָנוֹת.
לָשׁוֹן שֶׁל פָּרָה כַּמּוּבָן, וְלֹא שֶׁל אִמָּא.)
הִיא מְחֻסְפֶּסֶת לְמַגָּע
וַחֲרוּטָה בְּמַעֲמַקֵּי לִבִּי כְּקַעֲקוּעַ
מִתּוֹךְ סֵפֶר הַמַּתְכּוֹנִים שֶׁל דָּלִילָה.

חָזַרְתִּי לִהְיוֹת כְּמוֹ יַלְדָּה
מְסַמֶּנֶת וִי לְיַד מַתְכּוֹן שֶׁאָהַבְתִּי.

הלשון הגדולה של אמא", ספר שיריה של דלילה מסל גורדון מלא בשירים מהורהרים ומורכבים" הנוגעים במשפחתיות וגעגוע, זכרון ובית, עצב ונחמה.