הייתי תדר קול קרן אור

מאז שפרצה לזירת השירה העברית, בשנות השבעים של המאה העשרים, פירסמה מאיה בז'רנו שירה מסעירה, חידתית וחושנית, שהעמידה לפני קוראיה אופק רענן של חופש לשוני ותמתי. מאז ועד היום לא הפסיקה בז'רנו לחקור את אפשרויות השירה, החל ב"עיבודי הנתונים" המפורסמים שלה, דרך פרגמנטים של התבוננות דמוית הייקו ("גרגרים") וכלה במחזור המאוחר "בצל מחלה". כל אלה מיוצגים ב"הייתי תדר קול קרן אור", מבחר שיריה החדש, המכנס את מיטב יצירתה ומציג שוב את תרומתה לשירה העברית המודרנית.

הַחַיִּים שׁוֹהִים עָלַי –
טִפּוֹת יַיִן מָתוֹק.
אֲנִי רָצָה בְּתוֹכָם רְטֻבָּה
עַד לְשַׁד עַצְמוֹתַי –
שִׂמְלָה לְבָנָה שֶׁלֹּא מִהֲרוּ לֶאֱסֹף;
הַחַיִּים בָּאִים עָלַי בְּרִבּוֹאוֹת שִׁבְרֵיהֶם,
בִּפְרָטֵי מַמָּשׁוּתָם, בְּזוּטוֹת,
טִפּוֹת גֶּשֶׁם פִּתְאוֹמִיּוֹת נִפְלָאוֹת,
קוֹצִים אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים.
מִי שׁוֹמֵעַ אֶת צְרִיחַת הַתּוֹדָעָה
שֶׁרָצָה בְּגֶשֶׁם הַיַּיִן הַשְּׁקֵדִי
בִּנְשִׁימָה אוֹזֶלֶת מִשִּׂמְחָה
בְּקִצְבָּה טוֹרֶפֶת מִתְקָרֶבֶת
לַסּוֹף
הַסּוֹף שֶׁאֵינֶנּוּ.