האדם המשחק

"האדם המשחק" (Homo Ludens) הוא היצירה החשובה ביותר בפילוסופיית-ההיסטוריה של דורנו. מחברה, המלומד ההולאנדי יוהאן הויזינגה (1954-1872), רואה במשחק את שורש התרבות. כל אימת שיחיד או ציבור חורגים מעבר לסיפוק צורכי גופם, נעשית חריגה זו בצורה של מישחק. ההתבוננות בתופעה של משחק מראה, כי קודם-כל המשחק הוא פעילות חופשית שאין בה משום כפייה, לא מצד הטבע ולא מצד החברה.

טעמו היחיד של המשחק היא ההנאה, שהוא גורם לעוסק בו, סימן-היכר אחר שלו, שהוא מהווה כמין יציאה מן העולם הממשי, יציאה זו מן העולם הרגיל אינה גורעת מרצינותו של המשחק, היפוכו של דבר: דווקא היא עושה את המישחק צד בפעילויות הנעלות ביותר של האדם כיוצר התרבות, אף קרוב המישחק אל האמנות אל הדת, ובמיוחד לפולחן שבאחרונה. היקפם העצום של המקורות, שמתוכם שואב הויזינגה בספרו ``האדם המשחק``, מראה לנו עד מה שכיחים גילויי המשחק בתרבויות ובתקופות שונות. אולם שפע זה של מקורות אף מלמדנו עד כמה מעטות ודלות ידיעותינו בתופעה זו וגלגולי צורותיה. הויזינגה מגלה את יסודות המשחק לא רק באותם המעשים, שאנו מכנים בפירוש בשם משחק או ספורט, אלא גם במשפט, במדינה, במחקר, בשירה ובאמנות, בדת ובמאגיה.

הקורא את ספרו ייזכר אולי בדברי שילר: "האדם משחק רק בשעה שהוא אדם במלוא משמעותה של המלה, והוא אדם שלם רק בשעה שהוא משחק". לספר נלווה מבוא מקיף מאת פרופ` משה ברש.