בשפריר חביון

קהיר היא לו מולדת אמיתית ורחוקה, של ערבית ושל צרפתית ומעליהן עברית נפלאה, מתנגנת" בגעגוע אחד גדול ונמשך מתוך הפיוטים והלימוד והערגה למולדת אחרת, כולה מדומיינת במילים, ארץ ישראל.
ושם, בילדות הממשית הזאת, הלא-דמיונית, המולדת הירושלמית של בית מזמיל על ריחותיה הערביים, ועין כרם על מנזריה זורעי המסתורין והאימה - שם הולכת ונפרשת לפנינו מניפה רחבת זמנים ומרחבים, כולה מארג מפותל של חלומות ושבריהם, וחלומות חדשים: אחד היה כך, אחד היה כך, ואחד, הרבה יותר מאחד, היה כך: "ביום הכעפורים נפל בתעלה". מאותם מוקשים של כאב שהמספר מטמין לרגלינו מתחת למסווה התום ויפי השפה העברית."

  בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן, ספרו החמישי והאוטוביוגרפי של חיים סבתו, בו הוא מספר על תחנות בחייו משכונת העולים החדשים בירושלים ועד לקרבות במלחמת יום הכיפורים.