בית הפסנתרים

"בית הפנתרים" הוא ספרו השישי של המשורר הנפלא ארז ביטון, חתן פרס ישראל לספרות ולשירה. 

ספר זה הוא מעין הרחבה והעמקה בחלקו האחרון של ספרו הקודם, "נופים חבושי עיניים", שנקרא אף הוא "בית הפסנתרים". אם בספרו הקודם הוא עסק באופן כללי בחוויית העיוורון, הרי שכאן שירתו עוסקת בחייו בבית חינוך עיוורים שבירושלים, המוסד הירושלמי הוותיק שכתבו עליו מבחוץ זלדה, חיים באר, מאיר שלו ועוד. אם לא די בחומר הגלם של נערים ונערות עיוורים המעבירים את ימיהם ביחד, בדמויות השונות העוברות במוסד, בגישה לעולם החיצוני ולעולמות של אמנות ואומנות, הקול של ביטון הוא מה שצריך כדי להפוך את החומרים האלה לשירה מהסוג הטהור והמרגש ביותר.