באוויר, בעננים

ב־22 באוגוסט 1878, במסגרת אירועי "התערוכה האוניברסלית" בפריז, הצטרפה שרה ברנאר בת השלושים וארבע לטיסה בכדור פורח בחברתם של שני גברים: המאהב שלה, הצייר ז'ורז' קְלֵרֵן, והטייס לואי גודאר. בסל הנוסעים הוצב כיסא עבור הגברת המכובדת. ביום שלמחרת הטיסה כתבה השחקנית האלוהית את סיפור המסע בעננים, אבל בניגוד לסיפורי מסע מקובלים, היא החליטה לתאר את חוויותיה בהרפתקה האווירית דווקא מנקודת מבטו של הכיסא... התוצאה: סיפור פואטי נרגש, אנין הבחנה ומרובד בהומור עדין. 

כעשר שנים אחר מכן התבקש הסופר גי דה מופסאן בן השלושים ושבע על ידי העיתון "לה פיגארו" לכתוב כמה כתבות על טיסות בכדור פורח לצרכים מדעיים וכחלק משאיפת האדם לגבור על כוח המשיכה של כדור הארץ. התוצאה: כתבות עיתונאיות נלהבות ומהללות את כיבוש השמיים, שנקראות כסיפורים קצרים מרתקים מפרי עטו של הסופר הדגול.  [ר"מ]

האחים מונגולפייה, שהמציאו את הכדור הפורח המקורי לפני יותר מ־240 שנים, לא יכלו לחלום אפילו על מעט מעושר השימושים והאפשרויות להמצאתו. מה שהחל ברצון התמים והטהור להינתק מכוח המשיכה ולרחף מעל העננים, הביא אותנו להבנה שלמה יותר של הטבע והיקום כולו. הנה כי כן, סופר ענק ושחקנית תיאטרון אגדית, ויש לומר "אלוהית", La divine, חוו בהפרש של כעשר שנים בלבד את חוויית ההתגברות על כוח המשיכה ותיארו את תחושותיהם ומראה עיניהם בלשונם הייחודית כאשר ספק אם ירדו לעומק המשמעות ההיסטורית של מסעותיהם באוויר, בעננים. [פרופ' יואב יאיר]