אסתאתיקה: על הכנסת האורחים של האומנות

אֶסְתאֵתיקה: על הכנסת האורחים של האומנות דן בהכנסת האורחים, נדרש למושגיות חדשה ומורחב לשדה האסתטי: אירוע הכנסת האורחים אינו מתרחש בפגישה פנים אל פנים עם האדם האחר, כמו שסבור עמנואל לוינס, אלא במפגש עם עבודת האומנות. הכתיבה על אירוע הכנסת האורחים, כמו שהוא מתרחש באומנות, כרוכה בשיבוש הקדימות המוקנית במסורת לתאוריה לעומת הפרקטיקה. השיבוש ניכר גם באדישות להבחנות מסורתיות, כגון זו שבין שירה ובין אומנות פלסטית; בין אומנות מודרנית ובין אומנות קלסית; ובין אומנות בין־לאומית לאומנות מקומית. על כך נוסף אופיין ההיברידי של עבודות האומנות הנידונות בספר: רובן ככולן מרצדות בין החזותי ללשוני, אם מדובר בייצוג לשוני של אובייקט חזותי (כבשירו של רילקה "טורסו קדום של אפולו"), או בייצוג חזותי של אובייקט לשוני (כבעבודתו של אנסלם קיפר "זהב שיערך מרגריטה"). כל אלה מתכנסים ליצירת שיח חדש ומקורי על אומנות – שנקרא בשם "אֶסְתאֵתיקה" – ושרטוטו הראשוני נעשה בספר הזה.

דרור פּימֶנטֶל מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית התואר השני למדיניות ותאוריה של האומנויות בבצלאל.