אל-מינא

50.00 ₪
הוצאת ספרים: מטען

סִינִייֶה לא אוכלים לבד, סינייה זה חגיגה. אום דיב הזמינה את ההורים שלה ואת אחותה, עיישה. לאחותה היא אמרה שתבוא כבר בצהריים, לעזור לה בהכנות. הייתה לה תוכנית. עיישה הייתה העתק של אום דיב, אבל צעירה יותר, המותניים צרים עוד אבל האחוריים נדיבים. היא הייתה בגיל שמחזרים צעירים כבר לא עמדו בתור אצל אבא שלה לבקש אותה. היה גַ'אבֶּר הגָ'בַּאר שהרגליים שלו היו מגיעות לאדמה מתי שהיה רוכב על החמור, אבל הוא היה זקן ועיישה לא רצתה אותו. ג'אבר, שהיה גם מואזין בזמנו הפנוי ובלילות היה צועק בקול מלא געגועים ממסגד חסן ערפה ועד לאירשֵיד. היא לא הייתה יפה, אבל לא מכוערת, ועל הפנים שלה היה כמעט תמיד חיוך נעים שנגע בעיניים שחורות, יפות וקצת ממזריות. שעכשיו, כשהגיעה לעזור לאחותה עם הסינייה, בחנו בגניבה את חסן. אום דיב דחפה את איברהים מגבו אל הדלת והוא נדחף כמו ילד קטן שמתעקש להישאר. יללה, החוצה, אמרה, תלכו לטייל ואל תפריעו לנו בעבודה, ח'אלס! איברהים וחסן יצאו כמו ילדים טובים. 

אל-מינא, הרומן היפה שכתב יוסי גרנובסקי, מתאר התרחשויות מורכבות ומלאות עניין ביפו של תקופת המנדט הבריטי. הדמויות היפואיות שבספר, ובמרכזן חסן, שהשאיר מאחוריו עבר מסובך בלאדקייה שבצפון סוריה, יוצרות מארג צפוף ומעניין המיטיב להעביר את רוח הזמן ולעורר מחשבה על האופן שבו ההיסטוריה המקומית שלנו זולגת אל העכשיו ומקיפה אותנו מכל עבר.