אולי נזכרתי מאוחר מדי

אולי נזכרתי מאוחר מדי הוא יומנה הבדוי של חגית, שנכתב בחודשי חייה האחרונים ונחשף לאחר מותה. ביומן, אשר פותח דלת אל האישה הצעירה שהייתה, היא נותנת דין וחשבון נוקב על חייה, על אימהותה ועל אהבותיה. אלא שמאחורי גבה נרקם סיפור נוסף: מהלך התקדמותה של הדמנציה המאיימת לגזול ממנה את כל הסיפורים.

חן לבקוביץ', בעלת הבלוג המצליח אמא עייפה דיה ומחברת ספר הילדים השפם של שפמנוֹן, מפליאה לרקום סיפור של ריחוק ושל קרבה, של כאב ושל השלמה. היא מכניסה את הקורא אל תוך עולם פנימי שהולך ומתמעט – אך נותר מלא הומור ותשוקה.