אבק

ילדה שנעלמת בגלים. אב שמתבונן בבנו ואינו יודע מה לומר. אישה שנושאת עצמות בסלי קש. חוקר שמנסה לשחזר טקסטים עתיקים. וקול אחד, קדום ועייף, שהדליק את הכוכבים ומרגיש שהגיע הזמן לנמנם. מה יישאר אחרי שהכול יתפרק? ריח של אמא, הד של צחוק, מילים שמרחפות באוויר ומסרבות להתנדף.

אולי זהו סיפור על אובדן, על מה שנמוג ונמחק עם הזמן, ואולי בדיוק להפך: סיפור על מה שנשמר מתוך החיים, מה שממשיך מדור לדור, מגוף לגוף, מאוֹת לאוֹת. הורים רוצים לשמר דבר-מה, אהבה, הגנה או חוכמה, אבל מגיעים למסקנה שהדבר היחיד שיוכלו להעביר הלאה הוא כובד המשקל של הרצון לשמר. הרי טבעו של כל דבר להתפורר. להפוך לאבק.

רון בן-טובים מוכיח שוב את כישורי הסיפור הייחודיים והמרהיבים שלו, שמערבים הגות ועלילה, מציאות ומחשבה. זוהי יצירה מעמיקה, נועזת ומעוררת רגש, שבוחנת דורות של הורים וילדים אשר ניסו בצורה עיקשת להבין מה פירוש "לאהוב זה את זה" ואם אפשר לבצע זאת בכלל.

זהו הרומן השלישי של ד"ר רון בן-טובים (1981), מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת בן-גוריון, נשוי ואב לשלושה, המתגורר בהרצליה. קדמו לו נרתיק יהלום (2018, בלה לונה) ופחם (2022, טנג'יר).