נראה אותך חוצה את זה בחיים

יש בשירתה של הדר לוטן שילוב של תום, יופי, כאב וחושניות. אלו שירים שיש בהם חמלה נדירה לפגיע ולחלש – אדם וחיה, נכה ועטלף, חסר-הבית והציפור, ותשומת לב מרהיבה לעולם. כולנו ראינו עורבים בסתיו, אך מי ראה אותם כך:

הַסְּתָו נֶחְבָּא בֵּין כַּנְפֵי הָעוֹרְבִים
בְּמַעֲלֶה הַשַּׁלֶּכֶת הֵם לוֹקְחִים
תַּפּוּזִים אֶל הַקִּנִּים,
רֵיחוֹת טַיּוּן דָּבִיק מִן הַסְּבַךְ
וְאֶת כָּל הַנּוֹצֵץ וְהַמַּבְרִיק מִבֵּין חֲרַכֵּי הָעֲנָנִים.

השיר פוקח את עינינו אל העונה, אל העולם: יש בו מַשָּׁק כנפיים, ריח וצבעי שלכת, ריח הדרים כתום, פריחת טַיּוּן (צהוב), ונצנוצי אורה. המשוררת היא גם ציירת, אבל הציור בשיר אינו רק חזותי כי אם גם ריחני ומוזיקלי. לא פחות חשוב, לצד כל הצבעים והריחות, משגיחות המילים במרווח הלא-נראה שבין כנף העורב והגוף, רואות את הקשר הסמוי בין המרווח הזה למרווח שב"חֲרַכֵּי הָעֲנָנִים". כך, ברגע אחד, במבט אחד, מתגלה העולם ונפתח לעינינו במלוא עושרו.