לביקורת הכוח / תוקף החוק

הספר הנוכחי מצרף יחדיו שני טקסטים קלאסיים בתחומי הפילוסופיה וביקורת הפוליטי: "לביקורת הכוח" (1921) מאת ולטר בנימין ו"תוקף החוק" (1990) מאת ז'אק דרידה.

תוקף החוק" של ז'אק דרידה מאגד שתי הרצאות ("מחוק לצדק" / "שמו הפרטי של בנימין") שנשא דרידה בארצות הברית. ב"מחוק לצדק", אשר הוצג בכנס "דקונסטרוקציה והאפשריות של החוק", חוקר דרידה את הבלבול והסבך שלעתים לא ניתן להתירם בין חוק לצדק, מדגיש גם את המקום שהָחֵל ממנו השתלבה שאלת הכוח בתוך היחס ביניהם במסורת הפילוסופית, ויותר מכול חוזר וסוקר את ההבחנה בין חוק ובין צדק בטרם ירחיב אותה. בכך מבקש דרידה להראות כיצד ה"דקונסטרוקציה" לא רק שאינה אדישה כלפי הצדק, אלא שמבחינה מסוימת ועל פי חישוב יוצא מן הכלל ובלתי סביר כאחד, היא אפילו הצדק עצמו. שאם לא כן, מה משמעות האַפּוֹרִיָה הדרידיאנית הגורסת כי בצדק יש מן ה"דקונסטרוקציה" ובה בעת הוא נותר "בלתי ניתן לדקונסטרוקציה"?

הטקסט השני, "שמו הפרטי של בנימין", הוצג בכנס "נאציזם וה'פתרון הסופי' – חקירת גבולות הייצוג". בטקסט זה מתמודד דרידה, צעד אחר צעד, עם מאמרו הנודע של ולטר בנימין, "לביקורת הכוח", אשר נכתב אל תוך אקלים תקופתי של אנטי-פרלמנטריזם עמוק וחוסר אמון סוחף כלפי כל מוסד דמוקרטי, של "ריקבון הייצוג הפרלמנטרי" בשל עליית מעמדם של אמצעי התקשורת. דרידה מתעכב במיוחד על ההבחנה שערך בנימין בין "אלימות מתוות חוק" ובין "אלימות משמרת חוק". ה"אלימות המתווה חוק" היא אותה אלימות שבגללה איננו יכולים לבסס או לייסד חוק אלא על בסיס של אי-חוק; אלימות זו היא תמיד אקט פרפורמטיבי ששום דבר שקודם לו אינו ערב לו – ובמובן זה גם כינונו של החוק הלגיטימי ביותר אינו חוקי. ה"אלימות המשמרת חוק" היא זו המחייבת ומנציחה אלימות מסוימת המכלכלת, מאשרת ומבטיחה את תמידותו של אותו חוק. ביסודו של דבר דרידה שואף להראות באיזה אופן השיח של בנימין "מחריב" את עצמו או שמא עורך לעצמו מעין אוטו-דקונסטרוקציה ומשאיר פתוחה אך ורק את השאלה היחידה שיכולה הייתה לבקוע מתוך חורבות "אוטו-דקונסטרוקטיביות" אלה: "מה נשאר?"

לספר מצורפת הקדמה מאת ד"ר רפאל זגורי-אורלי, ובה הוא בוחן מקרוב את תפישת הצדק-חוק-כוח של דרידה.