הצעד (שלא) מעבר

הצעד (שלא) מעבר" (1973) הוא ספר מאוחר השופך אור על כלל הנושאים שהעסיקו את בלאנשו לכל אורך יצירתו. דרך העיסוק בשאלה מנין באה הכתיבה וכיצד היא אפשרית, מנסח בלאנשו עמדה עקרונית אשר לפיה הכתיבה האמיתית היא הצגת שאלות מתמדת המערערת על כללי היסוד המוכרים לנו. לשם המחשת דבריו הוא בחר בכתיבה המקטעית, המאפשרת להתבטא ולהגות מבלי שתתקבל מסה תיאורטית בעלת קו מנחה אחד. באופן הזה מבליט בלאנשו את העובדה שהיצירה איננה אלא מעשה טלאים של פיסות ספרותיות או הגותיות אשר המשותף לכולן הוא ההמשכיות שיוצרת הכתיבה באמצעות המעבר מדרך הבעה אחת לאחרת, באמצעות החיפוש הקבוע של אמן הנאחז בנדודים בלבד – במקרה שלפנינו בנדודי הכתיבה.
כל מה שכרוך בחוויה האנושית ובביטויה נשזר כמעשה אמן בפזורת המקטעים המרכיבים את הספר. הללו נותנים ביטוי למגוון התחושות והנושאים אשר עולים בעת שכותב פורה כמו בלאנשו סוקר בבגרותו את המסע שמבקשים לעצמם החיים. באופן הזה מתקבלות פיסות הגות הדנות ברעיונות ובמושגים השאובים מעולם הפילוסופיה; הן מאירות באור זרקורים תמות על אודות הניטרלי, האנונימי, והגורל, אך נוגעות בעיקר במצבים אנושיים כגון פחד, שיגעון וחרדה, ובייחוד מוות, כתיבה ושפה – שלושה נושאים מרכזיים אשר זוכים להתייחסות רחבה גם בספר שלפנינו.