הערות על מחשבה וראייה | סאפפו החכמה

בין השנים 1919־1920 חיברה המשוררת האימג'יסטית הגדולה, הילדה דוליטל (Doolittle, 1886־1961) – המוכרת בעיקר בשם העט שלה, ה.ד. (H.D) – את צמד החיבורים הכלולים בספר זה: 'הערות על מחשבה וראייה' ו'סאפפו החכמה'. מסיבות שאינן ידועות לחוקרים בחרה דוליטל שלא לפרסמם בימי חייה והללו נדפסו לראשונה רק ב־1982, כעשרים ואחת שנה לאחר מות המחברת. על אף הפרסום המאוחר, וככל שגבר (לקראת סוף המאה ה־20) העיסוק ביצירתה, תפסו חיבורים אלו מקום מרכזי בקורפוס של דוליטל והיו לאשנב נוסף, זולת זה האימג'יסטי־וורטיציסטי, שדרכו ניתן להתבונן בהתהוות הפואטיקה של המשוררת, במקורותיה, השראותיה ובפרקטיקה הפסיכו־פואטית הייחודית לה.

"לו־פו ישב בבוסתן שלו בימי שושלת מינג, ב־184 לספירה. הוא ישב בבוסתן שלו והביט כה וכה באורח אגבי. הוא הבחין בענף נמוך של עץ־תפוח על־גבי הלבנים האפורות של חומת הבוסתן. הוא חשב לעצמו: היה צריך לגזום את החוטר הזה, הוא נמוך מדי. ואז, כשהביט בחוטר הישר, האיתן והרענן, הוא חשב: לא, התפוחים מצוינים, כה עגולים ומוצקים. ואז הוא המשיך להתבונן.
היה זה חוטר בן כמה שנים. למה לא גזמו אותו? האם היה זה ניסוי כלשהו בהרכבה שהגנן הזקן ערך לפני שנים אחדות? ואז שכלו־המודע הפסיק לתהות, וכיוון שהיה אמן, דבקותו וריכוזו היו מסדר מיוחד; והוא התבונן בחוטרו של עץ־הפרי הניצב באור השמש, עיגולי־תפוחיו אדומים, צהובים, אדומים עם כתמים חומים־אדומים, צהובים במקומות בו שני הצבעים התמזגו, וירוקים היכן שפניהם הקמורים פונים לעבר הגזע. הוא ראה את הגזע, נוטה כלפי מטה, כמעט נעלם בחלל הירוק. הוא ראה כיצד הגזע נאחז בענף האיתן והקטן שמעליו. הוא ראה את קליפת הגזע הירוקה־ חומה והוא השווה אותה לקליפה הכהה יותר של הענף. הוא בחן את החריצים ואת הקווים השחורים הדקיקים שכיסו את פני השטח של אותו ענף קטן. הוא המשיך. היו צמד עלים, יבָּשות שיש לחקור בנחת, שמא מחשבתו הנודדת בלא־משים מעורק לעורק תחמיץ זיז אחד או הסתעפות קטנה של נצר כלשהו בשלד המשובח הזה. וכשהכיר את שלד העלה, את הנהרות, החורצים תלמים ביבשת הזו, שכלו היה מסופק. אך הוא רק החל בחיפושו. בין נהר לנהר נח כר נאה וירקרק – המון, המון שדות קטנים – יחידניים כולם; ולכל אחד מהם סממן מוגדר המבדיל אותו מכל שאר החלקות הקטנות."

(מתוך 'הערות על מחשבה וראייה')