הילדה שאני אוהב

הָאֹסֶף הָרִאשׁוֹן שֶׁל שִׁירֵי וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי, שֶׁכָּתַב יְהוּדָה אַטְלַס וְאִיֵּר דָּנִי קֶרְמַן, זָכָה לְחִבּוּק חֲסַר תַּקְדִּים מֵהַקּוֹרְאִים – יְלָדִים, הוֹרִים, סָבִים וְסָבְתוֹת. 
שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה אַחֲרֵי שֶׁרָאָה אוֹר הַסֵּפֶר הַמְּקוֹרִי, הָרִאשׁוֹן בְּסִדְרָה שֶׁל חֲמִשָּׁה, הָפַךְ אֹסֶף שִׁירֵי וְהַיֶּלֶד הַזֶּה לְאֶחָד מִסִּפְרֵי הַיְּלָדִים הַמַּצְלִיחִים וְהַנִּקְרָאִים בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל. 

הַיַּלְדָּה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב" הוּא אֹסֶף שֵׁנִי". 
בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן קֻבְּצוּ שִׁירֵי הַבָּסִיס, הָעוֹסְקִים בַּיַּלְדוּת הַמֻּקְדֶּמֶת. בְּ"הַיַּלְדָּה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב" הַיֶּלֶד הַזֶּה גָּדוֹל יוֹתֵר. הוּא כְּבָר תַּלְמִיד בֵּית-סֵפֶר וְעָסוּק בַּמּוֹרוֹת, בַּחֶבְרָה, בַּשִּׁעוּרִים, בַּסְּפָרִים, בְּיַחֲסֵי בָּנִים-בָּנוֹת וּבַמֶּה שֶׁנִּרְאֶה כְּאַהֲבוֹת רִאשׁוֹנוֹת; הוּא מִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ בְּיֶתֶר חַדּוּת וְיֵשׁ לוֹ עַיִן בִּקָּרְתִּית לְפַשְׁלוֹת וּלְזִיּוּפִים שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים; הוּא תּוֹהֶה עַל טֶבַע הָאָדָם וְעַל יַחֲסֵי אֱנוֹשׁ וּמְנַסֶּה לְהָבִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁבּוֹ הוּא חַי, וְגַם אֶת עַצְמוֹ.

אֹסֶף "הַיַּלְדָּה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב" מְלֻוֶּה בְּאִיּוּרֵי הַחַלּוֹנוֹת הָאֲהוּבִים שֶׁל דָּנִי קֶרְמַן, שֶׁהָפְכוּ חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַשִּׁירִים. קֶרְמַן צִיֵּר אֶת כָּל הַצִּיּוּרִים מֵחָדָשׁ בִּמְיֻחָד לְסֵפֶר זֶה – וְהַפַּעַם בְּצֶבַע.