על טבע האדם

מותר האדם מן הבהמה – אין? כמה מהוגי הדעות הפופולריים בזמננו מאמצים קביעה זו בלא היסוס. לדידם, הברייה האנושית היא לא יותר מחיה מחוכמת, המצייתת לתכתיבים ביולוגיים. הפער בין האדם ובין יתר האורגניזמים, מן החד-תאיים ועד הפרימאטים, הוא בסך הכול הבדל בדרגה, לא בסוג. מי שמייחס למין האנושי סגולות המרוממות אותו מעל ומעבר לעולם החי מטפח אשליות גדוּלה מטפיזיות, שאין להן אחיזה במדע. בחיבור הקצר על טבע האדם מבקש הפילוסוף האנגלי רוג'ר סקרוטון לקעקע דעה אופנתית זו. במפגן של תחכום וברק אינטלקטואלי, הוא קורא תיגר על תיאוריות רדוקציוניסטיות כדוגמת הפסיכולוגיה האבולוציונית, ומציג כנגדן כתב הגנה רהוט ומעמיק על הייחוד האנושי. בני אדם הם אמנם יצורים ביולוגיים הנשלטים על ידי חוקי הטבע, מסביר סקרוטון, אבל הם גם הרבה יותר מזה: הם "אנשים" – ישויות מודעות לעצמן, ריבוניות ורציונליות, המזהות זו את עצמיותה של זו ונקשרות אחת לרעותה ביחסי "אני" ו"את/ה" הדדיים. רק על בסיס זה, המכונן עולם חברתי משותף של חירות, ערכים ואחריות, אפשר להבין את העיסוק האנושי במוסר, ביופי, בטהרה, בגאולה – וגם ברוע.