מה נקרא לחשוב?

מהי מהות החשיבה? מהו זה ש"קורא" לנו לחשוב? כיצד אפשר ללמוד "לחשוב את…" ולא רק "לחשוב על"? ומי ראוי בכלל ללמד את החשיבה? באותה מידה שהרצאתו של מרטין היידגר "מה נקרא לחשוב?" (1951/52) מעוררת שאלות מהותיות, כך היא רוויה במשמעות היסטורית טעונה. כשם שהיא, כחשיבה של חשיבה, מהווה אקט פילוסופי טהור ממדרגה ראשונה, כך היא גם משמשת בבואה למציאות אנושית שראוי לחקור לעומקה. מדובר בהרצאתו האוניברסיטאית הראשונה (והאחרונה) לאחר חמש שנות איסור ההוראה שהטילה עליו אוניברסיטת פרייבורג במסגרת הליכי הדה-נאציפיקציה. באוויר וודאי ריחפו שאלות אחדות: מה חשב היידגר על תקופתו ועל אירועי מלחמת העולם השנייה? למה התכוון באומרו ש"מה שדורש הכי הרבה מחשבה בתקופתנו המפוקפקת הוא שאנחנו טרם חושבים"? כיצד ראה את חלקו במפעל הנאצי, ועד כמה הרהר בעונשו?

חנה ארנדט, אשר פיקחה באופן אישי על התרגום הראשון לאנגלית, הגדילה לטעון בפתחו ש"עבור היכרות עם מחשבת היידגר, ההרצאה 'מה נקרא לחשוב?' חשובה בדיוק באותה מידה כמו 'היות וזמן'. זו ההצגה השיטתית היחידה של מחשבת היידגר המאוחרת […] וזה כנראה הספר המרתק ביותר שלו". ובכן, מי שרוצה לבחון – מעבר לקורות החיים, המכתבים והיומנים – את תכני הגותו של היידגר לאחר היוודעות דבר השואה במלוא אימתה, ולהבין את תגובתו הפומבית של היידגר לאירועי העולם, ההרצאה שלפנינו היא אחד המקומות הראשונים לעשות זאת.

מתרגם הספר, רועי בר, הוא דוקטור לפילוסופיה. תרגם את "הפנומנולוגיה של הרוח" של הגל (עם אלעד לפידות); "לשאלת היהודים" של קרל מרקס (עם אורי זילברשייד) ו"מרטין היידגר / חנה ארנדט: חליפת מכתבים 1925-1975".