יותם ראובני, שירים 2012-1970

סופרלטיב שמשום מה אין השימוש בו רווח בתיאור ספרי שירה מודרניים, הוא לומר עליהם שהם מרתקים, שהם גורמים לפעירת הפה בסקרנות ובהשתאות, ושהם מאיצים להמשיך לקרוא את השיר עד תומו, ואת השיר הבא וזה שאחריו. ספרו של יותם ראובני, אסופה המקיפה שלושים ושתיים שנות שירה, עושה זאת. ראובני מסלק את הגיבובים הרעים ומחיה את הנפש, כמה פרדוקסלי, בשירים קודרים, מבואסים, זועמים. 'המוות כבר קרא לי כמה פעמים/עכשיו אני יכול לגלות לכם/שהמות כבר קרא לי כמה פעמים - /פעם, בפריס, הוא לבש דמות של נער יפה/שקרא לי מהעבר השני של הפסים,/מהעבר השני של פסי המטרו המחושמלים.' "נוסף על היותו משורר מרתק, שולט ראובני באמנות האיזון - כמה להסתיר וכמה לגלות, ובעיקר, מתי לעצור.