הסירי חול מעינייך

כּפְָר
אֵיךְ לְיַלֵּד נְשָׁמָה?
אֵיךְ ליַלֵּד נְשָׁמָה מִתּוֹךְ גּוּף וְיִשָּׁאֵר חַי?
אֵיךְ לִתְקֹן נְשָׁמָה בְּרִיאָה, בְּלוּלָה, נְשָׁמָה חוֹלָה?
אֵיךְ לְיַלֵּד נְשָׁמָה שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בָּהּ, שְׁנֵי רָאשִׁים, שְׁתֵּי פָּנִים, נְשָׁמָה אַחַת?
כְּפָר שָׁלֵם נִדְרָשׁ לְאִשָּׁה לָלֶדֶת עַצְמָהּ
 
قرية
كيف تُوَلُّ روحٌ؟
كيف تُوَلُّ روحٌ من جسدٍ ويظلّ حيًا؟
كيف نُصلح روحًا متعافية تخالطها روحٌ عليلة؟
كيف لتَلَِ روحٌ يقبض عليها اثنان، رأسان، وجهان، روح واحدة؟
قرية بأسرها تحتاج إليها امرأة لتَلَِ نفسها
 

שירי הספר "הסירי חול מעינייך" הם שירים על בית במובניו הרחבים. הגוף הפיזי הוא בית הנשמה והבית הפיזי מאכלס את זכרון כל מי שגר בו, שכבה על גבי שכבה. שיריה של אפרת בן יהודה לוין נובעים מצורך בדיאלוג ומונעים משאלה. מערכות היחסים נבחנות בשיריה שער אחר שער: הכתיבה, הילדות, אלוהים, הבית ובשיאו של הספר — דיאלוג עם נמענת שהיא האשה שגרה בביתה של המשוררת בעבר לפני שגורשה. אלה שירים בהם האישי והפוליטי הם שני צדדים של דלת אחת והנימה האינטימית ומישירת המבט מאפשרת מגע של ממש בקרע ובכאבו. השירה היא רשות הדיבור, רשות הוידוי, רשות האיחוי ולעתים — התיקון.