אבי לניר: סיפור חיים קצר

בימים סוערים ומטלטלים אלה במדינה הקטנה והמטריפה שלנו, רואה אור סיפורו של אדם, שאביב-חייו הקצר פֹּה כל כך נושֵק לאֲביבֶיה וסתָוֶויהָ של ישראל שבדרך. 
סיפור חייו ומותו של סא"ל אבי לניר, 1973-1940 - הטייס הבכיר ביותר שנפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים, והיחיד שלא שב ממנו בחיים. מת בעינויים קשים מבלי להסגיר את הסוד הקריטי האחד, שחיל האוויר הפקיד בידיו. הגוף הובס, רוח האדם ניצחה!
לניר מת למען מדינה, כי מתים רק למען מה שראוי לחיות בשבילו. 

יעל ינאי ארגה מן הזיכרונות של בני משפחה, ידידי נפש ורֵעים לנשק, מן ההרהורים וההגוּת של מובילי המדינה הזאת, בַּגוף וּבָרוּח, סיפור עמוק, מורכב ומלא יופי על חיים תוססים ומוּדעים, שיש בהם פקודות ותדריכים ותחקירים וסימני שאֵלה ומשפחה ואהבה וגעגועים ופצעים ותקוות.  

והקורא? נותר עם מסתורין גדול. עם געגועים של ילד. עם מחשבות על ניגון חייו שלו. ממה הוא ניזוֹן, מה מלבלב אותו. מה מחזיר אותו הביתה. 

"הדיאלוג המרכזי של חיי הוא עם אבא שלי. כל חיי אני עובד בשימור הזיכרון הזה. מנסה להיאחז בזיכרונות טרום-מלחמה. שנינו יחד באמבטיה... מטוסים ממריאים... בילויים של אב ובן... שיחות קצרות... טיסה ביחד."---נעם לניר

"לא יכולתי להניח את הספר לרגע – לילה שלם – ללא הפסקה – עד שסיימתי את העמוד האחרון. 
הצלחתם לכתוב סיפור אמיתי כל כך - נוגע בעצבים חשופים וכואבים, אך מציג את אבי והמשפחה כולה באור כל כך אנושי, נקי מזיופים, מחוכמה בדיעבד, מקלישאות.
הספר מעורר בי היום, 45 שנה אחרי תקופת הסמ"ט ב' שלי, 50 שנה אחרי שאבי נפל, המון רגשות מוּכּרים, זיכרונות שמתחדדים, ריח הדלק ותא הטייס של מיראז' צילום, תמונת הפּיפֶּר בכוונת, המכונאי שקושר אותך, הכוננות ברפידים, פטרולים ליירוט, טעויות ותאונות טיסה.
בזכות מפקדים כמו אבי לניר – חיל האוויר הוא הטוב בעולם. לא בזכות המטוסים, לא בזכות אמצעי הלחימה, לא בגלל התקציבים. האנשים האיכותיים, תרבות התִחקור והמיקוד המבצעי הם שעשו אותו לארגון מצטיין – תעודת הביטוח של ישראל כבר עשרות שנים.
התרגשתי, למדתי, נזכרתי, והזלתי דמעה...
בידידות רבה, עמוס ידלין