רסיסים יווניים

"לבד מהאיליאדה והאודיסיאה, רק רסיסים מן השירה היוונית העתיקה נשתמרו עד ימינו. רוב יצירותיהם של הסיודוס וספפו, ארכילוכוס ואנקריאון ירדו אל טמיונות, גניזות אבודות ותהומות נשייה. אך גם המעט שנותר מקיף למעלה מאלף שנים של יצירה רצופה ברחבי המחצית המזרחית של אגן הים התיכון; יצירה שאין צורך להגזים הרבה כדי לומר שממנה צמחה הספרות האירופית כולה.

המבחר שלפנינו, פרי ליקוטו ותרגומו האמנותי העילאי של עמינדב דיקמן, מעמידנו על מובן נוסף, חשוב, של היות השירה הזאת תשתית לשירת אירופה: מנהגם של משוררים לאורך הדורות, ועד ימינו, לכתוב בלשונותיהם שירים שהם עיבוד לשירים היווניים ההם – ממש כשם שציירי אירופה, מהרנסנס ועד סמוך לזמננו, הרבו לצייר סצנות מהמיתולוגיה היוונית. אומנם, להבדיל מן הציור, נושאי שירת יוון וגלגוליה המאוחרים רחבים מתחומי המיתולוגיה והאפוס; רווחים בהם שירי חוכמה, שירי אהבה וחשק ומשתה, שירי פולמוס וחשבונות אישיים, שירי טבע ועוד.

דיקמן מפגיש אותנו עם כל אלה. הוא מציע תרגומים לשירים היווניים ולצאצאיהם שנכתבו בשפות אחרות, מבאר את הטעון ביאור ופורס מבואות מונוגרפיים מאירי עיניים. תרגומיו משיבים לתרבות התרגום העברי לשירת יוון את השגב, המוזיקליות והעושר הלשוני שאפיינו אותה עד השליש האחרון של המאה הקודמת.  הללו ננטשו בידי כמה מן המתרגמים המובילים, ובפרט אהרן שבתאי ושמעון בוזגלו, שגרסו לשון חולין ואפילו סלנג ושוק והימנעות-משקילה בשל קוצר ידה של העברית לשחזר את שיטת השקילה של היוונית העתיקה". (מתוך מאמר בכתב העת השילוח)