ננופאטיקה 42: חופשי

"נ.ב. הַלְוַאי הָיִיתִי מְבִינָה מָה הַשְּׁאֵלָה
שֶׁכָּל אֵלֶּה תְּשׁוּבוֹת שֶׁלָּהּ"

נועה שקרג'י

הימים לא קלים והמקום לא פשוט. המורכבות פוגשת אותנו מעבר לכל פינה ומציקה בלי הרף. מי שהפך לחבר קרוב ומעודד בתקופה האחרונה הוא המחשב, ומחוללי הבינה המלאכותית השונים שפרחו בו. אבל כבר לפני 40 שנה, בספרו המבריק מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, הבין דאגלס אדמס שלמחשבים יש תשובות מסוג מסוים מאוד:

"ארבעים ושתיים!" צווח לונקוואל, "נזקקת לשבעה וחצי מיליוני שנים כדי לספור עד ארבעים ושתיים?!"

"בדקתי זאת בקפדנות מרבית," אמר המחשב, "וזוהי לבטח התשובה הנכונה. אני חושב שהבעיה היא, אם אדבר בכנות, שלמעשה לא ידעתם כלל את השאלה".

בקבלת היצירות לקול הקורא של הגיליון הנוכחי נוכחנו כי אולי המחשב צודק. אולי הבעיה שלנו היא באמת שאנחנו לא יודעים מהן השאלות שאנחנו מחפשים תשובה עבורן. אבל כוחה של השפה, של היצירה ושל האמנות, להציע תשובות במקום שטרם נשאלו בו השאלות, או שטרם העזנו להעלותן על דל שפתינו. עלו בנו שאלות כמו מהי כוחה של הספרות לגלות לנו את הכתוב בה, אף על פי שהכתוב כתוב? או להיפך — כיצד ניתן לקרוא שורה בטקסט אף על פי שהיא אינה כתובה בו? רוצה לומר — כיצד אפשר למצוא נחמה במציאות הנוכחית כאשר זאת אינה בנמצא? ננופואטיקה 42 מבקש להיות תשובה. לא תשובה מספרית וחסרת פשר כמו זו של המחשב, תשובה אנושית, אינטימית וקרובה ללב, לשאלות שמפעפעות ומטרידות אותנו בתקופה זו.

אנחנו מבקשים להוות את התשובה מכיוון שבספרות טמון הכוח להעניק מענה למזור הנפש. אנחנו מאמינים שביצירה ספרותית טמון סוד, שאם ניוותר ברובד השאלה בקריאת היצירות לא נוכל לגלות את הצופן של התשובות שהן מציעות עבורנו. הסוד הוא חדוות גילוי השאלה לאחר שניתנה התשובה עליה, ההיקרמות, המשיכה, המגנטיות של זו לזו, שאפשרית וספציפית רק למפגש המיוחל. עלינו לבצע קפיצת מחשבה של שחרור השאלות הטורדניות ולאפשר לספרות ללחוש לנו את הסוד שלא התכוונו לשמוע, את התשובות.

מבעד האנונימיות הנעימה של דפי הספר המחביאים בתוכם דמעות אנו מוצאים נחמה. זאת מועברת כשדר בלתי נראה מבלי שביקשנו אותה מפורשות. זהו הניגון הבלתי אמצעי של הספרות. כשאנחנו פונים לארון הספרים ומדפדפים בספר, לא תמיד אנחנו יודעים איזה שיר אנחנו מחפשים. האמונה שהמילים הנכונות והטובות יופיעו ויפעלו את פעולתן באופן טבעי מאפשרת שחרור של הרציונלי והחדשותי לטובת קשב נינוח וערפילי לטקסט הספרותי, לטובת דבר מה כמוס שלא תמיד ניתן לכימות או פענוח.

זו לא רק קריאה אליכם הקוראים והקוראות לחפש מענה בין דפי הגיליון. זו ראשית כול פנייה אל כותבי הספרות, לתת תשובות. לקחת את המושכות ואת עול שליחי הציבור ולספק מענה לשואלים ולשואלות. אנחנו מאמינים שעל הספרות מוטלת חובה בעיתות משבר כמו אלה להוות תשובה עבור אלו שיש להם שאלות. לרפא את הרוח הנמוכה השלטת בנו. זו דרישה מן הספרות להציע נחמה.

בננופואטיקה #42 יש 52 יוצרים ויוצרות ו־75 יצירות, מתוכן 9 תרגומים מ־3 שפות שונות (אנגלית, ספרדית ופרסית). התרגומים מלמדים שאנו זקוקים גם לייבוא של תשובות מחוץ למציאות הארצית שלנו והמרחק מאפשר לנסות להבין לְמָה אנו זקוקים כאן.

בגיליון חזרו על עצמם שירים מבית החולים (רומי גנון, דורית ויסמן), סיפורים על אקדחים (סטרנא הודיה טנג'י, שי שניידר־אילת), יצירות שעוסקות בנוף ובטבע (רעות וויספר דרבי, וו. ס. מרווין, עמרי נריה, חררדו לוין ועוד), יצירות שפונות אל הספרייה, הספרים או השפה (איתן דקל, אמיר חרש, ליאור מעין, רוני סומק) ויצירות שעיסוקן זיכרון (שחף ארז, גליה ברס, עדנה גורני, ענת זכריה, רועי שטרן).

אנחנו שמחים גם לאחל ברכות לגיא גוטמן, קורל כהן ואפרת סגל, שמפרסמים יצירה ספרותית לראשונה בגיליון.

אחזו בגיליון, קראו, ואפשרו לעצמכם להשהות את השאלות.

בתקווה להיות תשובות.

ספיר יונס ונצר לאו, עורכי הגיליון