יחפה

אֲנִי מְעוֹרֶרֶת בְּעָתָה כִּמְצוּלוֹת הַיָּם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה,
רָפָה כְּפַרְפַּר בְּלֵב לֶהָבָה,
פִּרְאִית כִּלְבִיאָה חַמָּה וּמְיֻחֶמֶת,
שְׁבִירָה כְּמַרְאָה,
קָשָׁה כְּאַלּוֹן,
רַכָּה כְּמַנְגִּינַת לַיְלָה.

כְּבַת נְחָשִׁים הַנּוֹאֶקֶת וְעָסִיס נוֹטֵף מִפִּיהָ
אֲנִי גּוֹנַחַת לִקְרַאת הַשִּׂיא,
שׁוֹלֶפֶת טְפָרִים, נוֹגֶסֶת בָּעֶצֶם,
שׁוֹאֶגֶת כְּשֶׁדֹּפֶק הַלַּיְלָה
מַכְרִיעַ אוֹתִי.

עאידה נסראללה היא מחזאית, סופרת, ציירת וחוקרת אמנות. שיריה, סיפוריה ומחזותיה תורגמו ללשונות זרות, אך בעברית ראה אור רק קומץ משירתה. המבחר "יחפה" מנסה לקרב אל קוראי העברית את קולה הרומנטי והמרדני, המשוחרר והנאבק, על יפיו הרב.
נסראללה, ילידת אום אל-פחם, 1956, אינה מנופפת בדגלים דווקא, אך המבע האינטימי שבשירתה נושא לא אחת ממד חברתי. במידה רבה, אפשר לחוש דרכו בדופק החיים של המהפכה הפמיניסטית הרוחשת מתחת לפני השטח בחברה הערבית בישראל.