המקוללים

המקוללים – קבוצה מגוונת של משוררים אנטי־ממסדיים שפעלו בצרפת במחצית השנייה של המאה ה־19 – הם המהפכנים הגדולים של השירה המודרנית.

שירתם של "המקוללים" חוגגת את כל מה שנתפס בעיני הממסד הספרותי והקוראים ה"מהוגנים" כתועבה שראוי להותיר מחוץ להיכלה של הספרות: ארוטיקה נועזת, תיאורים פלסטיים ובלתי־מיופייפים של חולי, דלות, סבל ומוות, הזיות נרקוטיות ומיסטיות, תפיסת עולם ניהיליסטית, 'סטיות' מיניות, דבקות דתית קיצונית, וביטויים של מיזנתרופיה ושל תשוקה משתלחת. אין פלא שרוב המשוררים המיוצגים כאן לא זכו להכרה אלא לאחר מותם.

במבחר זה כלולים תשעה משוררים. ארבעה מהם הם כותבים מז'וריים של ראשית המודרניזם: שארל בודלר, פול ורלן, ארתור רמבו וסטפאן מלארמה. חמישה נוספים הם משוררים מינוריים יותר, - ז'רמן נובו, שארל קרוס, לוטראמון, טריסטאן קורבייר, ז'ול לפורג - חבריהם לפריצה המודרניסטית ושותפיהם ל"קללה", שיצירתם כמעט לא היתה קיימת עד כה בעברית.