פוסטמודרניזם, או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר

הסיטואציה התרבותית, הפוליטית והכלכלית של הקפיטליזם המאוחר השליטה, לדעתו של פרדריק ג'יימסון – כפי שעולה במסה קלאסית זו, אשר פורסמה לראשונה בשנת 1984 ואחר כך כמסת פתיחה בשנת 1991 בספרו הנושא את אותו שם, והייתה בין הנסחים הראשונים והפרדיגמטיים של "תופעת הפוסטמודרניזם" – לוגיקה חדשה של מנגנוני ייצוג תרבותיים. טענותיו של ג'יימסון – בדבר דחיקת הפרודיה מפני הפסטיש, דעיכת האָפקט, היעדר העומק, שבירת שרשרת המסמנים, המגמה הסכיזופרנית – כולן נוגעות למנגנוני הייצוג ולדפוסי החוויה של התרבות הפוסטמודרנית, אשר מקיימים יחסי גומלין עם ההיגיון הקפיטליסטי החדש, נגזרים ממנו ומעידים עליו.

ניתוחו המופתי של ג'יימסון את מלון "בונוונטורה" בלוס אנג'לס מציע לנו לראות בתוצר תרבותי זה שווה ערך ואלגוריה חומרית למשק העולמי, הנשלט כיום בידי תאגידים רב-לאומיים, כמו גם למרחב הלא-מסומן החדש שהוא פועל יוצא שלו.
האדריכלות הפוסטמודרנית – המבקשת ליצור כוליות מלאכותית-פרטיקולרית משלה, אשר באה להדיר את הכוליות הרב-תרבותית והרב-מעמדית של העיר ולתפוס את מקומה – נתפסת במסה זו כמבטאת הלכה למעשה את מה שמכונה ומבוקר היום בשם "גלובליזציה".