גוף תפילה

"האם ניתן להתפלל ללא תקווה?" שואל ז‘אק דרידה, הפילוסוף הצרפתי- יהודי, בשיחה חוצת גבולות בין דת לחילוניות ובין חוויה להגות עם מיכל גוברין. מהספר מהדהדת התפילה כפנייה הטבועה באושיות השפה והגוף: רגע קיצוני של אמונה, שה"אני" יכונןּ מעצם כוחה של התפילה לפנות. אך האם תיתכן תפילה לאל נעדר וללא שום ביטחון שהפניה אליו, בלחש שפתיים או בקול נישא, תישמע או תיעתר? תפילה הפורצת מלב אי-הוודאות ומבעד לצלקות של חורבן ושואה - כמרד, כהטחת-דברים או ככמיהה לתיקון.

ראשיתו של הספר "גוף תפילה" ברב-שיח שנערך בניו יורק ב 1998- , בהנחיית המשורר דייוויד שפירו, לרגל הופעת התרגום האנגלי של הרומן "השם" מאת גוברין. המשכו, בקולות שבכתב, ובהם ווידויים מפתיעים על אמהותֹ ותפילה, על אובדן, על אהבה, ומחזור של שירי תפילה. עם הופעת הספר גוף תפילה מועלת לאינטרנט הקלטה נדירה (עברית, צרפתית ואנגלית) של ז‘אק דרידה ומיכל גוברין בשיחה ובקריאה של הטקסט החותם את הספר.