קרבה יתרה

בבוקר השישה באוקטובר 2023 שחיתי עם קבוצת אנשים בים הפתוח. המדריכה אמרה שיש להסתכל כל הזמן על קשתות החול בקרקעית הים - כדי לא לאבד את החוף. אחרי השחייה התקלחתי, אספתי את שרון ונסענו לפסטיבל הסרטים בחיפה. כל הדרך שתקנו. הגענו בצהריים וראינו פרק מתוך סדרה חדשה על האינתיפאדה הראשונה. בפרק רואים את מחנה הפליטים ג'באליה ותיעוד שעשה אחד החיילים במצלמה דיגיטלית קטנה. הוא צילם את הרחוב - את הצמיגים הבוערים ואת יידויי האבנים.

כך, דרך אזכור של שחייה "בים הפתוח" ונסיעת נופש זוגית "לפסטיבל הסרטים בחיפה"; אירועים שאמורים להטיב עם הגוף ולהרחיב את הלב מתחיל הרומן החדש של סלין אסייג. אלא שסיפור המעשה מאבד את נתיבו. המספרת נעשית לנוודית, משוטטת בעולם שהיה מוכר לה, אך מגלה, בעטיים של אירועי ה 7 באוקטובר, עולם אחר, זר ומוזר.

קרבה יתרה הוא, כמדומה, הרומן הראשון מאז ה 7 באוקטובר שאינו מנסה לספר את מה שקרה אלא להיות מה שקרה. זהו רומן גופני מפורק. המילים הן ממשויות הממאנות לשמש תפאורה במרחב חיים הנדמה כנורמלי.

אירועי ההווה, בעיקר הנוף העירוני של שכונה עלובה בבית ים, על תושביה הנידחים, זיכרונות מבית הוריה של המספרת בשכונה הזאת, שאליה היא שבה בזמן המלחמה, ופגישות, רובן מזדמנות, גם עם שכנים מטורפים וחסרי בית, מסופרים כמו "מגובה הרצפה", ויוצרים טקסט מנופץ, נועז, שמצליח לבטא את מה שאי אפשר לתאר.