חופה שקטה

״שנים לאחר מותו, נמצאו הרשימות של רודריגז במזוודה בבניין המיועד להריסה. באותם דפים שהזמן פרם את אחידותם, נזכר המפגש הראשון עם "הגברת" (כך במקור) אסתרה ללא תאריך מדויק ואחריו מפגשים רבים שחלקם מתוארכים וביניהם גם סיפורים של אסתרה על המסע שעברה בחייה, מילדה קטנה בקהילה ענייה בשטעטל בפולין ועד לקיצם בדרום אמריקה. לצד הסיפורים שרודריגז כתב, היו הערות שנכתבו, כך נדמה, בכתב ידה של אסתרה. אלה ואלה עדות יחידה לחייה.״ 

בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, נערות יהודיות מקהילות ברחבי מזרח אירופה נלקחו ממשפחותיהן במרמה, הובאו לדרום אמריקה ונמכרו לזנות. הקהילות היהודיות ביבשת החדשה נידו אותן והן חיו בשולי החברה. בריו דה ז'נרו התאגדו הנערות והקימו קהילה משל עצמן שנועדה להבטיח חינוך יהודי לילדיהן וקבורה יהודית. 

חופה שקטה מספר את סיפורה של אסתרה, אחת מאותן נערות - תחילה דרך עיניה של איזבלה, משרתת צעירה בריו דה ז'נרו שבדרכה לעבודת יומה חולפת ליד בית העלמין של "האחיות"; אחר כך דרך עיניה של ג'ולי, הנוסעת מתל אביב לברזיל כדי לנסות לגלות מה עלה בגורלה של הדודה אסתרה האבודה; ולבסוף דרך סיפורה של אסתרה, למן נעוריה בשטעטל המזרח אירופי הדל, דרך ההבטחה לחיי אושר באמריקה המוזהבת ועד לימיה ולילותיה בריו דה ז׳נרו. 

הן כינו את עצמן ׳אחיות׳, התושבים קראו להן הפולאקאס (הפולניות) - זהו סיפור מופלא המבוסס על עובדות היסטוריות ויש בו אכזריות וקשיחות וגם עדינות, חמלה ותנופת חיים שלא תיאמן.