בז-מואה

נדין ומנו, שתי צעירות מהפריפריה הצרפתית, נפגשות במקרה ומגלות שיש להן הרבה במשותף: שתיהן פליטות של החברה התעשייתית, ניצולות של העיר המנוכרת, ובעיקר פצועות מהאלימות הגברית. לשתיהן צמאון אינסופי לוויסקי ולבירה, לזרע ולדם. הן יוצאות למסע נקמה רצחני ברחבי צרפת שבמהלכו הן פורעות כל חוק ומוסכמה ומפקיעות מהגברים את המונופול על אלימות, וולגריות ופורנוגרפיה. "Baise-Moi (זיין אותי)", ספרה הראשון והשערורייתי של וירז`יני דפנט, היה רב מכר, הפך לספר פולחן ונחשב נקודת ציון בספרות הצרפתית העכשווית. הספר, שהתקבל כמעין "תלמה ולואיז למתקדמות", הציג נשים ואת בעיית האלימות נגד נשים באופן חדש. הכתיבה הדינמית, האינטנסיבית והישירה של דפנט בהשראת סופרים אמריקאים כצ`נדלר ובוקובסקי, כמו המראה האקס-פאנקיסטי והרקע העממי שלה, הציבו אותה כנציגה הבולטת של דור "ספרות הווידאו" והקנו לה את התואר "המדונה של הטראש".