בבית הקפה של הנעורים האבודים

"בבית הקפה של הנעורים האבודים", שבמרכזו עומדת חידת היעלמותה של צעירה בשם לוּקי, הוא סיפורם של צעירים פריזאים תועים ותלושים משכונה אחת בפריז של שנות השישים. הרומן מסופר מארבע נקודות מבט: של אחד מאורחי בית הקפה שבו בילתה אותה צעירה מסתורית; של בלש פרטי הנשכר על ידי בעלה של לוּקי לאתר את עקבותיה; של סופר בשם רולאן שהתרועע עם לוּקי; ושל לוּקי עצמה.

גם במרכז הרומן השני, "עשבי הלילה", עומדת דמות מסתורית של אישה, דָני שמה. המְספר, סופר שמתחקה ממרחק הזמן אַחַר קורות היכרותו עם דני, נעזר בפרטֵי מידע שכתב בשעתו בפנקס השחור שלו, על מנת להבין מי היתה אותה אישה, מה היה פשר הקשר ביניהם, ואיך כל זה קשור לחקירה משטרתית שעבר ולחבורה מפוקפקת ומאיימת שסבבה את דני.

גם במרכז הרומן השני, "עשבי הלילה", עומדת דמות מסתורית של אישה, דָני שמה. המְספר, סופר שמתחקה ממרחק הזמן אַחַר קורות היכרותו עם דני, נעזר בפרטֵי מידע שכתב בשעתו בפנקס השחור שלו, על מנת להבין מי היתה אותה אישה, מה היה פשר הקשר ביניהם, ואיך כל זה קשור לחקירה משטרתית שעבר ולחבורה מפוקפקת ומאיימת שסבבה את דני.
פריז, על שלל רבעיהָ, שכונותיה, טיפוסיה ובתי הקפה שבה, היא אולי הגיבורה הראשית בשני הרומנים. זוהי עיר לילית מסחררת וחושנית, שמלאה בנשים בלתי מפוענחות ובמראות המשתקפים מבעד לחלונות – עד שנדמה שדבר בה, כולל הדמויות שבורא הסופר, אינו כפי שהוא נראֶה. מודיאנו, שמבקש ללכוד במילים את אופיו המתעתע של הזיכרון, נותן לגיבוריו לשוטט בפריז וכמו לשנן לעצמם, שוב ושוב, את שמות רחובותיה, כאילו בכך תהיה להם איזו אחיזה במציאות.

פטריק מוֹדִיאנוֹ הוא סופר צרפתי, ממוצא יהודי, חתן פרס גונקור (1978) ופרס נובל לספרות (2014).

עוד על הספר
סופר הוא לא אייפון: המקרה של פטריק מודיאנו, דרור משעני, הארץ, 2014