תחנות ביניים

כמו רוב בני דורו, גם טל שני שורף ימים ולילות (ובעיקר לילות) באבטחת שדה תעופה מדברי בגבול מצרים, כדי להרוויח את טיולו הגדול, לאחר שלוש שנות לבנון. רק שבניגוד לבני גילו, יעדיו אינם דרום־אמריקה־המזרח־הרחוק. הוא עורג אל נופיה הקפואים־מושלגים של ילדותו ונעוריו המוקדמים, כשעוד היה טוליק שניידרמן. הטיול הגדול מתממש, אבל כדרכם של כל המימושים, בדרך הכי לא צפויה. המפגש עם עברו, שכה כמה אליו, הופך לסיוט, מסבך אותו בפרשה ביטחונית לא מפוענחת, שותפות לפשע ואהבה בלתי אפשרית וחסרת סיכוי.

 

עלילת הספר שמתחילה בנוף המוכר של הנגב לוקחת את הקורא אלפי קילומטרים צפונה אל החורף הכאוטי של שנות התשעים בעיר הולדתו של טל, על רקע האימפריה הסובייטית המתפוררת. נופי הילדות המוכרים הופכים לזרים, המפגש עם הבית (עם ביתו ממש!) טומן בחובו הלם, סכנה ואיום ממשי על חייו. סופה של הפרשה מלמדת את טל־טוליק, שמה שנראה לנו כסוף, יכול להסתבר דווקא כהתחלה.