עשן לבן

'תספרי' אמרתָּ 'תספרי'... ואני סיפרתי, כי לא היתה לי כל ברירה אחרת באותו הרגע. לא את הכל סיפרתי, רק חוט אחד מתוך הבד, רק פרט אחד מתוך מבנה גדול ומסובך, אבל פרט אמיתי, שמעולם לא ראה אור יום. זה לא היה חשוב כל כך, מה שסיפרתי, החשיבות היתה בכך שסיפרתי, שסיפרתי למישהו. לא, לא למישהו, לא לסתם מישהו. שסיפרתי לך."  

סיפור אישי של שחרור מכבלי מחלת הדכאון. נערה - לכאורה רגילה, חולה בדיכאון קשה. היא מסתגרת ומנותקת מסביבתה הקרובה וממי שאמורים לטפל בה. מוקד העלילה הוא בתהליך הטיפול בדיבור ובמטפל מיוחד, אליו היא מגיעה לאחר שנים, המביא אותה לפרוץ את השתיקה וההסתרה, לדבר ולספר על הכאבים ובעיקר ללמוד לחיות איתם ומולם. לאחר שנים של היעדרות ואי-קיום מתחולל בחדר הטיפול כעין נס, כאשר קשר נדיר צומח בין המטפל והמטופלת, ומתעוררים בה שוב רגשות, רצונות וחיים.

תמר צורן מתגוררת בצפון הארץ עם בן זוגה, והיא אם לשני בנים. זהו ספרה הראשון.