זכור, תזכור

מאז ועד עכשיו היא נמשכת. 73' קוראים לה, מספר וזהו, או "כיפור", די במילה אחת. היא לא עצרה כשהכריזו על הפסקת אש. וגם לא אחרי שקברתי את כל המתים שלי, היא עצמאית. והיא כל הזמן חיה, אורבת, דורשת את שלה. היא חושבת שאני שלה. זה אני שאיבדתי 50 אחוז מן הכוח. ולולא האישה שהופיעה פתאום, ודרשה את זכרונו של המת, מה לי ולכם.

"זכור, תזכור" הוא ממואר מלחמה. מחלום תל אביב ההיא של תחילת ה-70', וודסטוק, מרד הסטודנטים, בית ליסין ומלכת האמבטיה, לגיהנום על שפת המים. הספר מבקש לתאר את פרופיל הדור ההוא כמו את ימי המלחמה הראשונים, את המפגש עם הלוחם הערבי, את ליקויי הזיכרון, את הדריסה ההמונית, והצו לחיות. גם את הימים הנוראים שאחרי המלחמה, ובעיקר את ההבנה מה זה "מצב מלחמה".

רינו צרור, עיתונאי, חתן פרס סוקולוב 2019, משיא משואה ב-2013, יוצר הסרטים "יהודים, פעם שלישית", "תפילת הנערות" ו"בית שאן סרט מלחמה" (עם דורון צברי), ומחבר "שם משפחה" ו"שחור", בין היתר.